Blog Layout
זרוע ההגנה האווירית במצרים סקירה כללית וסיכום תוכניות רכש
אלי דקל-דליצקי
מעודכן ל־07.04.2020 פורסם לראשונה בתאריך 03.03.2019
להלן פרק נוסף במסגרת מחקרי היסוד על התשתית הצבאית והאזרחית של מצרים, שיעסוק בזרוע ההגנה האווירית. פרק זה, כקודמיו, מתבסס רק על מידע ממקורות גלויים.
הקדמה
בצבא מצרים קיימות שתי מערכות להגנה אווירית: האחת היא המערכת הארצית להגנת שמי מצרים. מערכת זו מופעלת בצורה ריכוזית, ובראשה עומד מפקד זרוע ההגנה האווירית בצבא מצרים. לרשות זרוע ההגנה האווירית עומד מערך מסועף של לפחות [1]
28 מוצבי מכ"ם לגילוי ולאתראה מפני איומים אוויריים על מצרים וכן רשת של כ־93 מוצבים מבוצרים לשיגור טילי קרקע-אוויר. זרוע ההגנה האווירית פועלת במשולב עם כוחות ההגנה האווירית שבגייסות, ומספקת להם אתראות על חדירות של כוחות אוויר עוינים. המערכת השנייה מיועדת להגנת יחידות ומתקנים בצבא מצרים. זו מערכת מבוזרת, ובדרך כלל בעלת כושר ניוד גבוה. מערכת זו נעה עם כוחות הצבא ומופעלת עצמאית על ידי מפקדים בשטח. פירוט מערכת זו מופיעה במאמר נפרד.[2]
רקע היסטורי
בשנת 1964 בקירוב החלה מצרים לבנות מערכת הגנה אווירית ארצית, המושתתת על טילי קרקע-אוויר מסוג SA-2 מתוצרת ברית המועצות. עד למלחמת ששת הימים (1967) הקימה מצרים 27 בסיסי שיגור לסוללות מסדרה [B .[3
שלושה בסיסים הוקמו בסיני והיתר נבנו באזור התעלה, סביב קהיר, אלכסנדריה ואסואן.[4]
בקרבת בסיס הטילים שנבנה בסמוך לשדה התעופה קהיר מערב, הוקם גם מרכז ההדרכה.
נוסף על בסיסי השיגור נבנו גם מתקני אחסון ותחזוקה לטילים אלה בסואץ וסמוך לשדה התעופה אל מאזה שבקהיר. במקביל להקמת מערך טילי הקרקע-אוויר הורחב מאוד מערך מוצבי המכ"ם, ובסיני נבנו שלושה מוצבים (ג'בל אום מרג'ם, ת'לעת אל בידן וג'בל חשם א־טריף). סביר להניח שגם במצרים עצמה נבנו מוצבי מכ"ם, אך אינני יודע את מיקומם.
ממלחמת ששת הימים עד למלחמת יום הכיפורים
המתקפה המוצלחת של צה"ל על שדות התעופה המצריים במלחמת ששת הימים הביאה את המצרים למסקנה שיש צורך חיוני להקים "חומת טילים" שתגן על האזורים המיושבים במצרים ברשת צפופה של בסיסי טילים. המצרים, בסיועה הנדיב של ברית המועצות, החלו לבנות בקדחתנות את מערך ההגנה האווירית. בתחילה סיפקו הסובייטים למצרים דגמים משופרים של טילי SA-2 (דגמים מסוג B,C,E) ונבנתה מערכת מסועפת של בסיסי שיגור מבוצרים. במהלך מלחמת ההתשה למד צה"ל להתמודד עם מערכת זו ובשנת 1970 קיבלה מצרים גם את הטיל SA-3 (פצורה) המשלים את הטיל הוותיק 2-SA ונותן מענה משופר למערך ההגנה האווירית הארצית. לפני מלחמת יום הכיפורים קיבלה מצרים גם שלוש [5]
חטיבות טילי SA-6. זהו טיל נייד, שביסודו נועד לנוע עם הגייסות, אך במצרים הוא שולב במערכת ההגנה האווירית הארצית שנפרסה לאורך תעלת סואץ. ערב מלחמת יום הכיפורים היו במצרים כ־120 [6]
מוצבים מבוצרים של טילי קרקע-אוויר, המאורגנים במסגרת של חמש דיביזיות הגנה אווירית, שהגנו על מרחב
קהיר-תעלת סואץ והדלתא וסיפקו הגנה נקודתית
על המתקנים החיוניים בעמק הנילוס.
להלן היערכות זרוע ההגנה האווירית המצרית ערב מלחמת יום הכיפורים. המצרים הקימו חמש דיביזיות הגנה אווירית כאשר בכל דיביזיה כארבע חטיבות ובכל חטיבה כחמישה גדודים (כל בסיס טילים הוא גדוד המונה שישה משגרי טילים) בסך הכול ערב המלחמה היו במצרים כ־120 בסיסי טילים מבוצרים. להלן היערכות הדיביזיות:
א.
דיביזיה (כנראה מוגברת מאוד) הוקצתה להגנת חזית התעלה וצפון מפרץ סואץ.
ב.
דיביזיה להגנת מרחב קהיר
ג.
דיביזיה להגנת הדלתא.
ד.
דיביזיה (כנראה מופחתת) להגנת אלכסנדריה ויעדים חיוניים במערב מצרים במרחב מרסה
מטרוח-סולום.
ה.
דיביזיה להגנה נקודתית של המתקנים החיוניים בעמק הנילוס ובים האדום (שדה תעופה ראס בנאס). למיטב זיכרוני, בחודשים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, רוב כוחותיה של דיביזיה זו נלקחו ממנה, לטובת עיבוי מערך ההגנה בחזית התעלה. ככל הנראה, רק החטיבה שהייתה ערוכה סביב הסכר הגבוה באסואן נשארה במקומה.
מערך סוללות טילי הקרקע-אוויר תוחזק על ידי שרשרת של מתקני תחזוקה ומחסני טילים מרחביים שנתנו מענה לבעיות טכניות שונות, ובעיקר שימשו כמחסנים לטילים רזרביים ולחלפים שונים של מערכת מוצבי המכ"ם ומכשירי המכ"ם שהיו חלק בלתי נפרד מכל סוללת טק"א.[7]
לצערי, אין בידי צילומי אוויר מתקופת המלחמה ולכן איני יכול לפרט היכן בדיוק שכנו מחסני הטילים הרזרביים ומתקני התחזוקה המרחביים. בפסקה שלהלן, הדנה במערכת ההגנה האווירית כיום, יש פירוט של מחסני הטילים ומתקני התחזוקה כיום. סביר להניח שרובם שימש את צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים.
המצב כיום
כיום אני מאתר במצרים 93 בסיסי טילים[8]
מבוצרים לטילי קרקע-אוויר. בסיסי השיגור כוללים בכל מקרה עמדות מוגנות למשגרים ובונקרים מבוצרים מאוד הן למרכז ניהול האש של הסוללה והן לציוד עזר חיוני כגון גנרטורים. בחלק מהסוללות יש ארבע עמדות לתותחי נ"מ מסוג ZSU-2X23.
במצרים יש בסיסי שיגור טילים משני סוגים:
א.
84 בסיסים מבוצרים עם מבני מגורים.
ב.
תשעה בסיסים מבוצרים ללא מחנה מגורים. בסיסים מסוג זה בדרך כלל ריקים.
סוללות טילים עם מבני מגורים
במצרים מאותרות כיום 84 סוללות טילים, שכוללות בתוכן מחנה מגורים לגדוד המפעיל את הטילים. רובם של בסיסים אלה מאויש כל ימות השנה. עצם העובדה שלאחר 38 שנות שלום עם ישראל, מצרים מחזיקה כ־84 גדודים (כל סוללת טילים היא גדוד) סדירים של הגנה אווירית, מצביעה על רמת מוכנות גבוהה של צבא מצרים למלחמה. מניתוח פריסת בסיסי הטק"א עולה בבירור שהחשש העיקרי של מצרים הוא מישראל, ומרבית הסוללות (39%) מגינות על תעלת סואץ. ניתנת עדיפות גם להגנת קהיר ולמרחב קהיר התעלה. שאר האיומים (בעיות מימי הנילוס עם אתיופיה ולוב) זניחים בעיניה.
סוללות טילים ללא מבני מגורים
נוסף על סוללות עם מחנות הקבע שמניתי לעיל, קיימים במצרים עוד תשעה בסיסי טילים מבוצרים אך ללא מחנות קבע, כלומר ריקים. סוללות אלו הן משני סוגים:
- סוללות לגדודי טק"א במילואים לעיבוי המערך הקיים.
- סוללות המשמשות כעמדות חילופין למערך הקיים.
סוללות "עתיקות" מימי מלחמת יום הכיפורים
במצרים עשרות בסיס טילים ששימשו את המצרים בימי מלחמת יום הכיפורים. כל הסוללות הללו אינם בשימוש מבצעי.[9]
יש לזכור כי בעת חירום יכולות סוללות הטק"א לפעול גם ללא בסיסים בנויים ומוכנים מראש, אלא שאז כמובן הן פגיעות יותר.
בסיסי טילי קרקע-אוויר בסיני
הסכם השלום אוסר על המצרים להחזיק בסיני טילי קרקע-אוויר. נראה לי (במגבלות היעדר כיסוי צילומי עדכני של כל סיני) כי המצרים עומדים פחות או יותר בכל הקשור בפריסת סוללות טק"א. אין זה אומר שהם לא מכינים תשתיות שונות, כגון בונקרים מבוצרים למערכות קשר, שבבוא העת יסייעו בידם לפרוס בסיסי טק"א.
מערך מחסני הטילים ומתקני התחזוקה של זרוע ההגנה האווירית
כאמור לעיל, עם הצטיידות מצרים בטילי קרקע-אוויר בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, נבנו במצרים מתקנים מרחביים שבהם אוחסנו טילים למילוי הסוללות שביצעו ירי. במתקנים אלה בוצעו גם פעולות אחזקה שונות ואוחסן בהם גם מלאי חלפים לרכיבים שונים הדרושים לתפעול הסוללות. לצערי, צילומי הלוויין המשמשים כחומר הגלם העיקרי בעבודתי החלו להתפרסם רק בראשית שנות המאה ה־21, כך שאין בידי להצביע מתי בדיוק נבנתה מערכת מתקני התחזוקה המאותרת על ידי כיום.
כיום אני מאתר ברחבי מצרים 16 מתקני תחזוקה מרחביים שבהם קיימים מחסנים מבוצרים לאחסון טילים וחלפים. כל המתקנים הללו נבנו לפני השנים 2002–2007 וסביר להניח כי רובם שימשו את המצרים במלחמת יום הכיפורים (ראו טבלה בנספח א'). שבעה מתקנים ממערכת זו פעילים ובסמוך למתקני האחסנה המבוצרים יש מחנה לצוות. נוסף על המתקנים הפעילים, קיימים עוד תשעה מתקנים שבהם לא אותרה מאז כל פעילות, ואין בהם מחנה לצוות המתחזק את האתר. להערכתי, הם ריקים. בשנת 2014 החלו המצרים בהקמת מתקן חדשני ליד שדה התעופה קהיר מערב. מתקן זה שונה מאוד מהמתקנים הקיימים וכל המבנים אינם מבוצרים. אין ספק שהמתקן משמש את ההגנה האווירית. ייתכן שהוא לשמש לתחזוקה/הרכבה של טילים אך ללא אחסנה.
בסיסי טילי קרקע-אוויר בסיני
הסכם השלום אוסר על המצרים להחזיק בסיני טילי קרקע-אוויר. נראה לי (במגבלות היעדר כיסוי צילומי עדכני של כל סיני) כי המצרים עומדים פחות או יותר בכל הקשור בפריסת סוללות טק"א. אין זה אומר שהם לא מכינים תשתיות שונות, כגון בונקרים מבוצרים למערכות קשר, שבבוא העת יסייעו בידם לפרוס בסיסי טק"א.
מערך מחסני הטילים ומתקני התחזוקה של זרוע ההגנה האווירית
כאמור לעיל, עם הצטיידות מצרים בטילי קרקע-אוויר בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, נבנו במצרים מתקנים מרחביים שבהם אוחסנו טילים למילוי הסוללות שביצעו ירי. במתקנים אלה בוצעו גם פעולות אחזקה שונות ואוחסן בהם גם מלאי חלפים לרכיבים שונים הדרושים לתפעול הסוללות. לצערי, צילומי הלוויין המשמשים כחומר הגלם העיקרי בעבודתי החלו להתפרסם רק בראשית שנות המאה ה־21, כך שאין בידי להצביע מתי בדיוק נבנתה מערכת מתקני התחזוקה המאותרת על ידי כיום.
כיום אני מאתר ברחבי מצרים 16 מתקני תחזוקה מרחביים שבהם קיימים מחסנים מבוצרים לאחסון טילים וחלפים. כל המתקנים הללו נבנו לפני השנים 2002–2007 וסביר להניח כי רובם שימשו את המצרים במלחמת יום הכיפורים (ראו טבלה בנספח א'). שבעה מתקנים ממערכת זו פעילים ובסמוך למתקני האחסנה המבוצרים יש מחנה לצוות. נוסף על המתקנים הפעילים, קיימים עוד תשעה מתקנים שבהם לא אותרה מאז כל פעילות, ואין בהם מחנה לצוות המתחזק את האתר. להערכתי, הם ריקים. בשנת 2014 החלו המצרים בהקמת מתקן חדשני ליד שדה התעופה קהיר מערב. מתקן זה שונה מאוד מהמתקנים הקיימים וכל המבנים אינם מבוצרים. אין ספק שהמתקן משמש את ההגנה האווירית. ייתכן שהוא לשמש לתחזוקה/הרכבה של טילים אך ללא אחסנה.
משמעויות מפריסת מתקני תחזוקת הטילים
בחזית התעלה ועורף הארמיות
מניתוח פריסת מתקני התחזוקה עולה כי העדיפות העיקרית ניתנה למרחב התעלה. לאזור זה הוקדשו שבעה מתקנים, שלושה מתוכם פעילים. שישה מתקנים פזורים ממערב למרכז התחזוקה העיקרי של הארמיה השנייה בתל אל־כביר כ־55 ק"מ ממערב לתעלת סואץ. והמתקן השביעי (פעיל) נמצא בסמוך למרכז התחזוקה של ארמיה 3 בג'פרה, כ־50 ק"מ ממערב לתעלה.
קהיר
במרחב קהיר הכולל גם את אזורי שדות התעופה בני סויף וביר ע'רידה, קיימים חמישה מתקני תחזוקה. רק שניים מתוכם פעילים ושניהם נמצאים ממזרח לשדה התעופה קהיר מערב. מתקן אחד הוא סטנדרטי והשני הוא המתקן המודרני שנבנה בשנת 2014. להערכתי, מתקן זה משמש להרכבה/לאחזקת טילי קרקע-אוויר, אך אין מאחסנים בו טילים.
דלתא
בכל רחבי הדלתא איתרתי רק מתקן פעיל אחד הממוקם במרכז הדלתא בסמוך לשדה התעופה טנטא.
מרחב אלכסנדריה והמדבר המערבי
אותרו שני מתקנים פעילים. האחד בעמריה הסמוכה לאלכסנדריה, נועד ככל הנראה לסוללות טילים שייפרסו בשעת חירום במרחב אלכסנדריה (בעת שגרה ישנה רק סוללה אחת הממוקמת בתוך בסיס הדרכה של ההגנה האווירית וספק אם היא מבצעית). המתקן השני נמצא במרסה מטרוח ונועד לשמש את סוללות הטק"א הפרוסות במרחב מרסה מטרוח-סידי בראני-סולום.
עמק הנילוס והים האדום
במרחב יש שני מתקנים, בספאג'ה ובסידי בארני. שני המתקנים ריקים. עצם העובדה שבמרחב זה, שבו ישנם מתקנים אסטרטגיים בעלי חשיבות עליונה,[10]
אין מתקן תחזוקה פעיל, מצביעה שבשלב זה מצרים אינה חוששת מעימות צבאי עם אתיופיה על רקע הסכסוך על המים ביניהן וגם אינה יראה מפני איראן.
מערך מוצבי המכ"ם במצרים כיום
כיום אני מאתר במצרים 35 מוצבי מכ"ם. שלושה מתוכם פרוסים בסיני ולמיטב הבנתי, היערכותם בסיני מהווה הפרה מהותית של הסכם השלום עם ישראל. להלן טבלה המסכמת את פריסת מוצבי המכ"ם.
לצערי אין בידי נתונים לגבי מכשירי המכ"ם שבידי מצרים כיום, כך שאין ביכולתי לנתח מה יכולות הגילוי של מצרים ועד כמה הכמות הגדולה של 32 מוצבים אכן מעניקה למצרים יכולות זיהוי טובות. לפירוט פריסת מערך מוצבי המכ"ם, ראו להלן נספח ב'.
בשנת 2017 פורסם כי במסגרת מסע רכש אמצעי הלחימה לכל הזרועות, רכשה מצרים מרוסיה חטיבת טילי קרקע-אוויר S-300 אנטי. במסגרת עסקה זו נרכש גם המכ"ם S15-M דגם 9. מכ"ם זה מסוגל לזהות מטרות אויב ממרחק 330 ק"מ ומסוגל לטפל בו זמנית ב־200 מטרות. מיקומו של מוצב המכ"ם החדש אינו ידוע לי וקיימת השערה שהוא יוצב בג'בל עויבד (כ־40 ק"מ ממערב לסואץ).
גם מבלי להכיר את פרטי המכ"מים המשמשים כיום את מצרים, אין לי ספק שמכ"ם חדיש זה מצעיד את מצרים קדימה הן מבחינת הטווח והן מבחינת יכולת ההרכשה של מספר רב של מטרות במקביל. לפרטים, ראו להלן בסעיף הרכש עבור זרוע ההגנה האווירית.
מערך ההדרכה
לזרוע ההגנה האווירית שני מתקני הדרכה מרכזיים. האחד, האקדמיה להגנה אווירית ממערב לאבו קיר-אלכסנדריה להכשרת קצינים, והאחר בסיס ההדרכה המרכזי לחיילים ובד"א באבו קיר. האקדמיה של ההגנה האווירית הינה אחת משבע האקדמיות הקיימות בצבא מצרים להכשרה יסודית של קצינים ברמה אקדמית.[11]
הבסיס באקדמיה מושקע מאוד הן מבחינת מתקני הדרכה והדמיה לחניכים והן בתנאי השירות המשופרים המוענקים לחניכים.
בסיס ההדרכה לחיילים ובד"א באבו קיר הינו בסיס גדול מאוד הקיים זה עשרות שנים. צבא מצרים מקיים שרשרת של בתי ספר טרום-צבאיים להכשרת טכנאים למקצעות צבאיים כגון בית הספר לטכנאי מטוסים בחלואן. לצערי, איני יודע היכן ממוקמים בתי הספר של זרוע ההגנה האווירית. זרוע ההגנה האווירית מפעילה מתקן ניסוי והדרכה באש חיה באזור שדה התעופה קהיר מערב. למתקן זה מגיעות יחידות ועוברות סדרות אימונים באש חיה החל מתותחי נ"מ וכלה בטילים.
נוסף על בסיסי ההדרכה שמניתי לעיל, קיימים בצבא מצרים כמה בתי ספר צבאיים המכשירים את לוחמי ההגנה האווירית בתפעול תותחי נ"מ וטילי נ"מ אישיים. אני סבור שבסיסים אלה מופעלים על ידי זרוע היבשה. סביר להניח שיחסי הגומלין הקיימים בין מערכת ההגנה האווירית של זרוע ההגנה לבין ההגנה האווירית על עוצבות השדה, קיימים גם במערכות ההדרכה והן משתפות פעולה זו עם זו.
האמל"ח בזרוע ההגנה האווירית כיום
בסדר הכוחות של ההגנה האווירית המרחבית המצרית יש מזה זמן רב 62 סוללות טילי קרקע-אוויר מסוג הוק תוצרת ארה"ב. סוללות אלה הן לטווח של 45–50 ק"מ. סוללות ההוק החליפו את מערך טילי ה־SA-2, אשר ככל הנראה יצא מהשירות לגמרי. בעבר היו בזרוע ההגנה האווירית גם סוללות SA-3 וסוללות SA-6.
סוללות ה־SA-6 הוצאו ממסגרת זרוע ההגנה האווירית וניתנו לעוצבות השדה, כחלק ממערך ההגנה האווירית הנע עם הכוחות (פורסם במאמר נפרד).[12]
טילי ה־SA-3 שודרגו הן מבחינת יכולותיהם הטכניות והן מבחינת הניוד (המשגרים הנגררים הורכבו על גבי משאיות או על גבי מרכב של נגמ"ש) והם מכונים כיום Pechora. בסרטי תעמולה מצריים משנת 2017 רואים את הטילים האלה משתתפים באימונים. הטילים הנראים במצרים הם מהסוג המנויד על גבי משאית. חלקם במערך ההגנה האווירית אינו ברור, וייתכן שהם נוטלים חלק בהגנה על אזורים משניים בחשיבותם.
רכש עבור זרוע ההגנה האווירית
נוסף על המערך הקיים של טילי ההוק וטילי ה־Pechora, מצרים פועלת לרכוש את האמל"ח הזה:
א. שלושה גדודי טילי ק/א S-300VM מרוסיה. טווח מבצעי של לפחות 200 ק"מ. היקף העסקה מיליארד דולר. הטילים הראשונים אמורים היו להגיע באמצע שנת 2017 [הנקין יגיל. ההתעצמות של צבא מצרים, 11/2017]. ברוסיה יש לטיל זה גם יכולות להתמודד (חלקית) עם טילי קרקע-קרקע. לא ברור אם הדגם שנמכר למצרים הוא בעל יכולות אלה.
ב. מכ"ם רוסי חדיש מסוג S15-M דגם 9 הגיע למצרים. הוא מיועד לטילי .S-300 מסוגל לזהות מטרות אויב ממרחק 330 ק"מ ולטפל בו זמנית ב־200 מטרות [נציב נט 11/10/2017].
ג. משא ומתן לרכישת טילי S-400 מרוסיה. לטיל שלושה דגמים: 40N6 לטווח ארוך מאוד של 400 ק"מ, 48N6 לטווח של 250 ק"מ, 9M96 לטווח של 120 ק"מ. לא ברור על איזה דגם של הטיל מתקיים המשא ומתן. אם יסופקו טילים אלה למצרים, הם ישולבו כמובן בזרוע ההגנה האווירית.
נוסף על רכש טילי הקרקע-אוויר נודע כי בשנת 2016 אישרה ארצות הברית למצרים רכש של שמונה יחידות של מכ"ם מסוג [Sentinel AN/MPQ-64F1.[13] זהו מכ"ם לטווח 40 ק"מ המזהה מטרות מגובה 3,000 מטר עד 12,000 מטר. היצרן התחייב לספק את כל העסקה עד אוקטובר 2021.
הרכש המצרי ישפר מאוד את הטווח המבצעי ואת יכולת הרכשת המטרות של זרוע ההגנה האווירית במצרים. הטילים והמכ"ם החדיש יאפשרו למצרים מתן הגנה אווירית משופרת לכוחות המצריים הערוכים במזרח סיני, נוסף על מערכת ההגנה האווירית המפותחת מאוד הקיימת אורגנית בתוך מערך חילות השדה כפי שפורסם במאמר "ההגנה האווירית על עוצבות השדה. סקירה כללית ותוכניות ינואר 2017".
סיכום
מערך ההגנה האווירית המצרי שהוכיח את עצמו במלחמת יום הכיפורים, אינו נח על זרי הדפנה של מלחמה זו ובנה מערך חדש של כ־100 בסיסי טילי קרקע-אוויר. כ־90% מתוכם מאוישים כל ימות השנה, דבר המצביע על מוכנות גבוהה למלחמה מבלי לקחת סיכונים ומבלי להתחשב בעובדה כי זה 40 שנה קיים הסכם שלום בין ישראל ומצרים וגם שכנותיה של מצרים ממערב ומדרום אינן מהוות סיכון רציני.
מניתוח פריסת בסיסי הטילים, מוצבי המכ"ם ומתקני האחסון והתחזוקה של זרוע ההגנה האווירית, עולה בבירור כי מצרים רואה בישראל את שדה הקרב העתידי ומקדישה משאבים מועטים בלבד לתרחישי מלחמה אחרים.
הרכש החדש של חטיבת טילי S-300 והרכש האפשרי של הטילים הרוסיים S-400, מקנים למצרים יכולות משופרות. עובדה זו לצד מסע הרכש הנרחב של מצרים בנושא האוויר, עלולים חלילה להעבירה על דעתה ולחשוב שיש לאל ידה לשנות את מאזן הכוחות בינה לבין ישראל. הלוואי שאני טועה בנקודה זו.
נספחים
נספח א'
נספח ב'
נספח ג'
נספח ד'
נספח ה'
הערות:
[1]. עדכניות צילומי הלוויין, המשמשים כבסיס העיקרי בעבודתי, אינה זהה בכל האזורים. ישנם אזורים שלא צולמו זה עשר שנים. בהחלט אפשרי שקיימים מוצבי מכ"ם שאיני מכיר. ייתכן גם שקיימים מוצבי מכ"ם המופעים בצילומים ומשום מה לא עליתי עליהם.
[2]. דקל אליהו. ההגנה האווירית על עוצבות השדה. סקירה כללית ותוכניות רכש. ינואר 2017.
[3]. תכתובת עם אל"ם (דימוס) יואב דייגי. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים שירת דייגי במחלקת המודיעין של חיל האוויר. הוא מילא שם תפקידים שונים, ביניהם תפקיד ראש מדור.
[4]. שם.
[5]. שם.
[6]. שם.
[7]. הערה היסטורית של ד"ר מיכאל ברונשטיין: השיגור המסיבי של הטילים בתחילת מלחמת יום הכיפורים כילה עד מהרה את מלאי הטילים שברשות מצרים. ברית המועצות נחלצה לעזרה, וארגנה במהלך המלחמה אספקה מהירה ויעילה של טילים נוספים. אפשר לשער כי בלעדי ההספקה הרוסית, חיל האוויר היה מנצח.
[8]. סביר להניח שהחמצתי כמה סוללות, ובפועל כמות הסוללות גדולה יותר.
[9]. בונקר המבצעים הנמצא במרכז הסוללה (מרכז ניהול האש – מנ"א) העשוי בטון, משמש לעיתים רחוקות כמחסן או כמקום מגורים לחיילים של מחנות חדשים שנבנו באזור.
[10]. כגון סכר אסואן, סכרים בעמק הנילוס ומפעלי תעשייה חשובים.
[11]. אקדמיות נוספות קיימות בזרוע האוויר, בחיל השריון, בחיל ההנדסה בחיל התותחנים ועוד.
[12]. דקל אליהו. ההגנה האווירית על עוצבות השדה. סקירה כללית ותוכניות רכש. ינואר 2017.
[13]. https://defpost.com/raytheon-supply-eight-f1-sentinel-radar-systems-egypt/
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
