Blog Layout
פיתוח 15 שדות תעופה במצרים, רובם לצרכים צבאיים
אלי דקל-דליצקי
03.12.2019
שדות התעופה המצרים - כללי
מצרים שימשה מרכז השלטון הבריטי במזרח התיכון והמטה הצבאי הראשי של בנות הברית במלחמת העולם השנייה. בריטניה פיתחה בה שרשרת ארוכה של שדות תעופה. מלחמת ששת הימים החלה במכה שהנחית צה"ל על שדות התעופה במצרים. הייתה זו מכה אנושה וכלקח ממנה החלו המצרים לאחר המלחמה לבנות מחסות מוגנים למטוסי הקרב/הפצצה שלהם. במסגרת זו נבנו כ־1,000 [1] דירים. כמו כן, במטרה לצמצם את הפגיעה בתעופה הצבאית המצרית נסללו מסלולי המראה נוספים בשדות התעופה ונבנו גם שדות תעופה חדשים.
כיום יש במצרים כ־54 שדות תעופה פעילים. כ־41 מתוכם מוגדרים שדות תעופה צבאיים. מה שמאפיין שדה צבאי הוא הימצאותם של מתקני תשתית צבאית שעיקרם: חדר מבצעים מבוצר, מחסות מוגנים למטוסי קרב או הפצצה המכונים "דירים תת־קרקעיים – דת"קים, שרשרת של בונקרים לאחסון תחמושת, ומתקני דלק תת־קרקעיים. בדרך כלל סמוך לשדה תעופה צבאי קיים גם מוצב מכ"ם [2].
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז שעבד אל־פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, מבוצעות עבודות בינוי רחבות היקף ב־12 שדות תעופה. רוב עבודות הבינוי נעשות לצרכים צבאיים.
לצד הפעולות להרחבת התשתית הצבאית מבוצעות גם פעולות בינוי במסופי נוסעים בשדות תעופה צבאיים, במסגרת המיזם ל"פיתוח שדות תעופה משותפים לצבא ולתעופה האזרחית". הפרק שלהלן סוקר ומנתח את כלל הפעולות להרחבת שדות תעופה במצרים, ומצביע על המשמעויות הצבאיות והכלכליות הנובעות מכך.
פיתוח שדות תעופה משותפים לצבא ולתעופה האזרחית במצרים
זה למעלה מ־20 שנה מאפשר חיל האוויר המצרי נחיתות של מטוסים אזרחיים בחלק מבסיסיו. ברבות השנים התמסדה התופעה ולפני כ־15 שנים החלו להיבנות בכמה משדות התעופה הצבאיים, מסופים משוכללים לקליטת התעבורה האזרחית ולבידוק נוסעים המגיעים אף מחו"ל. כיום יש מסופים אזרחיים ב־11 שדות תעופה צבאיים (27% מכלל שדות התעופה הצבאיים).
מאז שנת 2013 ובעיקר בשנתיים האחרונות, קיבלה תופעה זו תפנית. אם בעבר המטרה הייתה פיתוח התיירות בתוך כדי הישענות על תשתית צבאית, כיום המצב הפוך. הצבא, בתואנה (תואנת שווא, לדעתי) של פיתוח התיירות, מרחיב שדות תעופה "אזרחיים" ובונה בהם מתקני תשתית צבאיים כגון דת"קים (מחסות מוגנים למטוסי קרב/הפצצה) שכמובן אינם תורמים לתעופה האזרחית. כמו כן בשדות תעופה צבאיים אומנם נבנה מסוף נוסעים אזרחי, אך "על הדרך" נבנים גם דת"קים ונסלל מסלול נוסף המצמצם כמובן את האפשרות לפגוע בשדה התעופה.
שיטה זו היא למעשה "מכבסת כספים" להלבנת הוצאות אחזקת התשתית הצבאית ופיתוחה על ידי העברת חשבון ההוצאות לסעיף "פיתוח תשתית אזרחית". לכאורה, לעצם עניינו של ספר העוסק בפיתוח התשתית הצבאית והאזרחית של מצרים ו"הכנת זירת הלחימה"[3] מול ישראל, שאלת מקור המימון של פעולות הפיתוח הצבאיות - האם הוא מגיע מתקציב משרד ההגנה המצרי או ממשרד התחבורה המצרי - היא שאלה משנית בחשיבותה. ייתכן שלא הייתי טורח כלל להזכירה, אלמלא המצרים לא היו משתמשים בטיעון שווא זה של פיתוח אזרחי, כאשר החלו להכשיר את שדות התעופה אל־עריש ומליז (רפידים) בסיני לצרכים צבאיים. סיבה נוספת לאזכור פיתוח שדות התעופה הצבאיים על ידי רשות אזרחית היא, כי שיטה זו היא המפתח להלבנת "מכבסת הכספים" שנועדה לכסות על ההיקף האמיתי של תקציב הביטחון המצרי באמצעות "תרגילים חשבונאיים".
פיתוח מואץ של שדות תעופה לצרכים צבאיים
מאז נפילת משטרו של הנשיא מובארכ בשנת 2011 ובמיוחד מאז שהנשיא סיסי תפס את השלטון במצרים, פתחה מצרים במסע רכש רחב של אמצעי לחימה המקיף את כל זרועות הצבא כאשר הרכש האווירי והימי עומדים במרכז מסע הקניות. הגדלת סדר הכוחות האווירי מחייבת לכאורה גידול במתקני התשתית. אך במצרים על שפע שדות התעופה וכ־1,000 הדת"קים הקיימים מאז מלחמת יום הכיפורים, ניתן היה להסתפק בתשתית הקיימת. למרות זאת, מאז שנת 2013 בוצעו עבודות פיתוח ב־11 שדות תעופה. העבודות כללו בין היתר: השמשת שדה התעופה הנטוש ברפידים (שדה התעופה אל־מליז במרכז סיני) והרחבתו; הקמת שדה תעופה חדש למטוסי תובלה בדהשור (כ־40 ק"מ דרומית-מזרחית לקהיר) והרחבת שמונה שדות תעופה נוספים. בסך הכול נסללו במסגרת עבודות הפיתוח שמונה מסלולים חדשים ונבנו 134 מחסות מוגנים (דירים) למטוסי קרב והפצצה. כמו כן הוקמו מתקני תשתית נוספים כגון מחנות ומאגרי דלק ותחמושת. בסך הכול 27% מכלל שדות התעופה הצבאיים עברו תהליך של בינוי והרחבה.
מניתוח גיאוגרפי של מיקום שדות התעופה שבהם מבוצעות עבודות הפיתוח, עולה בבירור בצורה חד־משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים, כי עיקר המשאבים מופנים להכנת זירת הלחימה מול ישראל. לעומת זאת, זירות הלחימה האפשרית מול לוב או מול אתיופיה זוכות למשאבים מועטים הן כמותית והן מבחינת סדר הקדימויות בביצוע העבודות.
המפה והטבלה שלהלן מציגים את שדות התעופה שבהם מבוצעות עבודות הפיתוח בחתך גיאוגרפי. הטבלה מפרטת את עיקר פעולות הבינוי בשדות.
.
בינוי צבאי בשדות התעופה בסיני
הסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים בשנת 1979 קבע מפורשות כי בסיני לא תותר שום פעילות של חיל האוויר המצרי. עוד הוסכם כנראה בין הצדדים כי שמונת שדות התעופה שהותירה ישראל בסיני יישארו על כנם ומצרים תוכל לעשות בהם שימוש רק לצרכים אזרחיים.
מאז חתימת ההסכם ועד לשנת 2016 נשמר ההסכם פחות או יותר. כנראה שמסוקים צבאיים ואולי אף מטוסים נחתו מדי פעם בסיני,[4] אך לא נבנתה תשתית צבאית עבור חיל האוויר המצרי בסיני. בשנת 2008 הכניסו המצרים לסיני כוחות צבא הנוגדים את הסכם השלום.[5] ישראל שהבחינה בכך פתחה בדו־שיח עם המצרים ובסופו הסכימה להכנסת 750 חיילים מצרים שהותר להם להיערך רק באזור גבול מצרים עם רצועת עזה. המצרים, בתואנה שהארגונים האיסלמיים הקיצונים מפגעים בהם, החלו לבקש מישראל שתתיר כניסת כוחות נוספים, וישראל נענתה לבקשה. כיום (מאי 2018) המצב הוא שישראל מתירה לכוח מצרי הכולל לפחות 88 גדודים הכוללים למעלה מ־22,000 חיילים. [6] ישראל אף מתירה למטוסי חיל האוויר המצרי לתקוף מטרות מחבלים בסיני, ועל פי הודעת יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מר אבי דיכטר, ישראל מתירה למטוסים המצריים אף לחוג מעל שטחה כדי להשיג תוצאות תקיפה טובות יותר.[7]
מאז 2016 אני מבחין בבניית תשתית למטוסי קרב, בשני שדות תעופה, אל־עריש ורפידים כפי שיפורט להלן. אני מבקש להדגיש כי צילומי הלוויין של גוגל ארץ מהם אני ניזון, אינם נותנים תמונה עדכנית של כל סיני וישנם אזורים רבים בסיני שלא צולמו זה עשור. אין זה מן הנמנע כי בסיני נבנו שדות צבאיים הנוספים על השדות שמניתי לעיל.
שיקום שדה התעופה רפידים (אל־מליז) לצרכים צבאיים ואזרחיים
מאז הסכם השלום עמד בשיממונו שדה התעופה שהותיר אחריו צה"ל. בשנת 2016 הובחנו בשטח שדה התעופה רפידים (אל־מליז) שבמרכז סיני, עבודות פיתוח נרחבות שכללו: שיפוץ מסלול התעופה שהותירה ישראל ומאז לא היה בשימוש; סלילת מסלול נוסף; בניית מסוף נוסעים אזרחי ולצידו מסגד; בניית שמונה דירים למטוסי קרב והפצצה וראשית עבודות בינוי מחנה צבאי. ביוני 2019 צולם השדה שוב ונראה כי בניית המחנה הצבאי והטרמינל האזרחי הסתיימו. השדה הוקף בחומה ולאורכה מגדלי שמירה וכן אותרה בנייתם של שני בונקרים לאחסון תחמושת. מפרסומים גלויים עולה כי בניית מסוף הנוסעים האזרחי היא חלק ממיזם "פיתוח שדות תעופה משותפים לצבא ולתעופה האזרחית".
הטיעון המצרי הוא שפיתוח השדה ברפידים הוא לרווחת תושבי האזור ולקידום תנועת התיירים בסיני. איני יודע אם המצרים ביקשו מישראל רשות לפתח את השדה. גם אם ישראל הסכימה להקמת שדה תעופה אזרחי ברפידים, אני מסופק אם ישראל התירה, במסגרת עבודות הפיתוח האזרחיות, גם את בניית הדירים למטוסי הקרב ואת בניית המחנה הצבאי (שדה התעופה נמצא בשטחB , שבו על פי הסכם השלום, אסורה נוכחות צבאית מכל סוג שהוא). לא מובן לי הצורך בסלילת שני מסלולי תעופה באזור שכמעט אין בו אזרחים או אתרי תיירות.
בניית תשתית צבאית בשדה התעופה האזרחי אל־עריש
מאז הסכם השלום, השדה משמש את התעופה האזרחית. באוגוסט 2016 הובחן בעבודות לבניית שישה דירים למטוסי קרב והפצצה, ונבנו בשטח השדה גם שני מחנות צבא. להערכתי, כל מחנה מתאים לגדוד.
בצילומים משנת 2019 עולה שבניית הדירים והמחנות הסתיימה. המצרים גם בונים חומת בטון המקיפה שטח נרחב מאוד סביב השדה. בשטח המוקף חומה נהרסו כל המבנים האזרחיים והחוות החקלאיות והוחל גם בעקירת המטעים. נראה כי המצרים מייעדים את כל מרחב השדה כשטח צבאי סגור. על פי תוואי החומה עולה בבירור כי אין מדובר רק בהגנה על השדה הקיים אלא על שטח רחב הרבה יותר. יתכן שהמצרים מתכננים הרחבה ניכרת של השדה הקיים או אף בניית שדה תעופה חדש ממערב לשדה הישן. אפשרות זו הועלתה באתר אינטרנט המשרת גורמים המתנגדים למשטר במצרים.[8]
עבודות הפיתוח בשדות התעופה במצרים
להלן רשימה אלפביתית של שדות התעופה שבהם מתבצעות עבודות פיתוח.
שדה התעופה האזרחי אל קאוינת
מניתוח צילום אוויר/לוויין שבוצע לאחר דצמבר 2014 (אין תאריך מדויק יותר), עולה כי בשדה התעופה האזרחי של החווה החקלאית "שרק אל קאוינת" Shark Al Qwaint, מבוצעות עבודות להסבתו לצרכים צבאיים. החווה החקלאית נמצאת במדבר המערבי, כ־70 ק"מ מצפון לגבול מצרים סודן, כ־300 ק"מ ממערב לנילוס באזור אבו סימבל וכ־380 ק"מ דרומית-מערבית לנאות המדבר חארג'ה. היא משתרעת על שטח של כ־75X60 ק"מ, והיא ככל הנראה חלק מפרויקט ממשלתי נרחב להפרחת המדבר המערבי, פרויקט הנקרא בשם היומרני "העמק החדש". כלומר אנו נבנה עמק נילוס חדש. העבודות בשדה כוללות בניית 14 דירים (מבנה מוגן למטוסי קרב/הפצצה) ונסלל מסלול הסעה במקביל למסלול ההמראה.
בשביל מה זה טוב? התשובה לשאלה זו טמונה בתאריך הצילום. אם מדובר בצילום עדכני מאוד מהימים האחרונים, קיימת האפשרות (הקלושה, לדעתי), כי העבודות קשורות לסכסוך החדש בין מצרים וסודן – סכסוך הנובע מההסכמה הסודנית להקמת נמל טורקי באי בים האדום. אם הצילום בוצע לפני פרוץ הסכסוך עם סודן, סביר להניח כי הסבת השדה האזרחי לצבאי קשורה לסכסוך עם אתיופיה על הקמת הסכר על הנילוס בשטחה. סכסוך זה נפתר לאחרונה בהסכמה בין המדינות שלפיה אתיופיה תפעל למילוי איטי של האגם, כך שאספקת המים למצרים לא תיפגע. לדעתי, הצילום שבו מאותרות העבודות ישן, עקב העובדה שכבר בסוף שנת 2014 (מועד צילום השדה על ידי גוגל) נראות בשדה עבודות פיתוח להקמת מבנים והכנות לסלילת מסלול ההסעה.
שדה התעופה הצבאי אסואן
עד לשנת 2007 היה במרחב אסואן רק שדה התעופה הצבאי הנמצא כחמישה ק"מ ממערב לסכר הגבוה באסואן. אני משער שהפיכת הסכר הגבוה באסואן לאתר תיירות הניעה את המצרים לאפשר נחיתת מטוסים אזרחיים בשדה הצבאי ובשנה זו נבנה בשדה הצבאי מסוף נוסעים אזרחי הפעיל גם כיום (נכון לאפריל 2018).
שדה תעופה הצבאי בורג' אל ערב
השדה נמצא כ־35 ק"מ דרומית-מערבית למרכז העיר אלכסנדריה. בשנת 2007 נבנה בשדה מסוף נוסעים אזרחי. ככל הנראה הסיבה היא שתנועת הנוסעים לשדה התעופה האזרחי באלכסנדריה (שדה התעופה נוזהה שבמרכז העיר) גדלה, והיה צורך בשדה לתעבורה האזרחית.
שדה תעופה בורג' אל ערב היה עד אז שדה צבאי ובו תשתית צבאית נרחבת הכוללת דירים רבים ומוצב מכ"ם. השדה משמש גם שדה התעופה המרכזי למסוקים בצפון-מערב הדלתא. בשנת 2007 נבנה בחלקו המזרחי של השדה מסוף נוסעים אזרחי הפעיל גם כיום (נכון לדצמבר 2017).
שדה התעופה הצבאי ביר ערידה
השדה נמצא במדבר המזרחי, כ־40 ק"מ דרומית-מזרחית לקהיר וכ־95 ק"מ ממערב לזעפרנה שבמפרץ סואץ. בשנת 2014 החלו לבנות בשדה 30 דירים חדשים ונראה כי השדה עובר "מתיחת פנים" רצינית ונבנות בו תשתיות צבאיות נוספות.
שדה התעופה הצבאי הבאטה-סולום
השדה נמצא כ־52 ק"מ ממזרח לגבול מצרים-לוב, וכ־40 ק"מ מדרום לים התיכון. בצילום לוויין מ־26 ביוני 2019 עולה כי בשדה מבוצעות עבודות לבניית 12 דירים למטוסים. להערכתי, העבודות החלו בשנת 2018, ובכל מקרה, לאחר ספטמבר 2016. הדירים החדשים מתווספים ל־23 הדירים הקיימים בשדה, כך שבסך הכול יש כיום בשדה 35 דירים. הדירים ה"ישנים" נבנו לפני שנת 2006. אני משער שהם נבנו עוד הרבה לפני מועד זה, בעת ששררה מתיחות בין מצרים לבין שליט לוב, מועמר קאדפי, על רקע בגידתה של מצרים בעניין הערבי וחתימת הסכם השלום עם ישראל.
שדה התעופה הבאטה-סולום הוא אחד מארבעת שדות התעופה הצבאיים הפרוסים בחלק המערבי של מצרים (ראו צילום לוויין להלן). להערכתי, הוספת הדירים בשדה התעופה סולום היא חלק ממהלך מצרי כולל להגברת האחיזה והשליטה בנתיבי השיט בים התיכון, העוברים בין האי כרתים לצפון אפריקה באזור סולום. על פי ראייתי, מהלך זה כולל את בניית הבסיס הימי הגדול בא־נגיילה שעליו דיווחתי בעבר. כך או כך, איני סבור כי מהלך זה קשור למלחמה שהמצרים מנהלים נגד מבריחי אמצעי לחימה ומחבלים הזולגים מלוב לכיוון מצרים.
שדה התעופה הצבאי כותמיה
בשדה התעופה הצבאי כותמיה הנמצא במחצית הדרך בין קהיר לסואץ, החלו בראשית שנת 2016 עבודות פיתוח רחבות היקף הכוללות חמישה דירים (מחסות מוגנים למטוסים) למטוסי קרב/הפצצה וסלילת מסלול המראה נוסף על שני המסלולים הקיימים בשדה. בסמוך למסלול הנוסף נבנו מסוף נוסעים, מסגד ומגרשי חניה. חומה חדשה מקיפה את השדה האזרחי ואת השדה הצבאי וכן נסללו מסלולי הסעה למטוסים המאפשרים העברת מטוסים בין שני המסלולים.
על פי העיתונות המצרית, המסלול החדש בשדה התעופה נקרא Capital International Airport והוא מיועד לשמש שדה התעופה של בירת מצרים החדשה, "קהיר החדשה", הנבנית מדרום לשדה. מאז הבנייה ועד מרס 2019 לא אותרו מטוסים אזרחיים בשדה ומגרשי החניה שוממים.
שדה התעופה הצבאי לוקסור
העיר לוקסור נמצאת כ־190 ק"מ מצפון לאסואן. ממערב לעיר נמצא האתר הארכיאולוגי "עמק המלכים" שהוא אחד ממוקדי התיירות במצרים. שדה התעופה הצבאי בעיר נבנה לפני שנים רבות ובשנת 2002 נבנה בו מסוף נוסעים לתעופה האזרחית. מאז ועד היום משמש השדה את צורכי התיירות במרחב. איני יודע אם כיום השדה משמש עדיין את חיל האוויר המצרי.
הרחבת שדה התעופה הצבאי בסיווה
במדבר המערבי במצרים, כ־40 ק"מ מצפון לנווה המדבר סיווה וכ־50 ק"מ ממזרח לגבול מצרים-לוב, קיים שדה תעופה צבאי שנבנה עוד לפני שנת 2005 כדי להגן על מצרים מפני לוב. בצילום לוויין ממאי 2019 נראה כי מצפון לשדה נסלל מסלול תעופה חדש. כמו כן נבנתה חומה באורך עשרות קילומטרים ולאורכה מגדלי שמירה. לאורך החומה המקיפה את השדה אותרו גם 11 מחנות המשמשים ככל הנראה יחידות צבא המגינות על השדה מפני התקפה קרקעית. עבודות פיתוח השדה החלו ככל הנראה בשנת 2017.
על פי מקור גלוי בערבית עולה כי נציגי חיל ההנדסה המצרי פועלים עם המערכת האזרחית להקמת עשרה שדות תעופה משותפים לצבא ולמערכת האזרחית. מקור זה מציין כי שדה התעופה סיווה נכלל במיזם. על פי דיווח זה אפשר שהמסלול שהובחן בצילום האוויר הוא בניית תשתית למסלול המראה אזרחי שיתווסף על המסלול הצבאי.
בניית אמצעי ההגנה הרבים סביב השדה היא חלק ממהלך שבו צבא מצרים "ממגן עצמו למוות" מפני מפגעים הזולגים מצרימה מלוב. הקיבולת הכוללת של מחנות יחידות האבטחה מגיעה לגודל של אגד גדודי אבטחה. תופעה זו "מיגון יתר" נראית גם בשדות תעופה אחרים במערב מצרים. באשר למסלול הנוסף, אני מעריך כי הוא אכן ישמש את התעופה האזרחית. עד עתה היה מנחת אזרחי בדרך שבין נאת המדבר סיווה לבין שדה התעופה הצבאי. מנחת זה היה ללא כל שרותי קרקע וללא הגנה מפני פיגועים. אני משער שהמצרים החליטו להקל על התעופה האזרחית ובנו את המנחת בתחום השדה הצבאי.
שדה התעופה הצבאי ע'רדקה
העיר ע'רדקה נמצאת על חוף הים האדום, כ־300 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר סואץ וכ־100 ק"מ דרומית-מערבית לשארם א־שיח'. בראשית המאה ה־21, כשמצרים החלה לפתח את נושא תיירות התרמילאים ותיירות השמש והחופים, החלו להיבנות לאורך חופי מפרץ סואץ עשרות רבות של כפרי נופש. העיירה המנומנמת ע'רדקה הפכה לעיר הבירה של התיירות לאורך חופי מפרץ סואץ והים האדום. זה עשרות שנים נמצא בע'רדקה שדה תעופה צבאי שנטל חלק פעיל מאוד בכל המלחמות מאז מלחמת ששת הימים ועד למלחמת יום הכיפורים.
תנועת התיירות הגוברת באזור הניעה את המצרים לאפשר נחיתת מטוסים אזרחיים בשדה התעופה הצבאי ע'רדקה. עד מהרה נבנה במקום גם מסוף נוסעים. בשנת 2004 עמד מסוף הנוסעים על תילו ובמקום אותרה פעילות ערה של תיירות. בשנת 2011 היה מסוף הנוסעים צר מלהכיל את הבאים בשעריו והוחל בבניית מסוף נוסעים שני, גדול ומודרני יותר.
בשנת 2013 הסתיימה בניית המסוף השני והוחל לסלול מסלול המראה נוסף לצרכים אזרחיים. מסלולי הסעה נבנו בין מסלולי ההמראה כך שניתן להעתיק מטוסים ממסלול למסלול. ימי השפע לא ארכו. באוקטובר 2015 הטמינו מחבלים פצצה במטוס נוסעים שהסיע תיירים משארם א־שיח' לרוסיה ובבת אחת נקטעה כל תנועת התיירות למצרים. מאז ועד יוני 2016 לא חודשה התיירות באזור, ומגרשי החניה שפעם היו שוקקים חיים עומדים בשיממונם. בצילומי לוויין מיולי 2019 נראה כי תנועת התיירות חזרה למקום אבל בהיקפים קטנים יותר.
שדה התעופה הצבאי צאלחיה
השדה נמצא כ־25 ק"מ ממערב לקנטרה שעל גדת תעלת סואץ. בשנת 2016 נבנו בשדה 20 דת"קים חדשים. השדה הוא שדה תעופה צבאי בלבד ואזרחים לא נוחתים בו.
שדה התעופה הצבאי קהיר מערב
בשדה התעופה הצבאי קהיר מערב הנמצא כ־35 ק"מ מערבית לקהיר, הובחן בסוף שנת 2015 בעבודות פיתוח רחבות היקף הכוללות: 19 דירים (מחסות מוגנים למטוסים) למטוסי קרב/הפצצה וכן סלילת מסלול המראה בנוסף על שני המסלולים הקיימים בשדה זה מכבר. בסמוך למסלול החדש נבנה מתחם הכולל מסוף נוסעים גדול, מסגד מרווח ומגרשי חניה גדולים למכוניות. על פי פרסומים בעיתונות המצרית, נפתח במקום שדה תעופה בשם Giza Sphinx International Airport.
שדה זה נועד לשמש את אתר התיירות העולמי "פירמידות גיזה", אך מאז שנבנה השדה ועד אוקטובר 2019 (המועד האחרון שבו האתר צולם בגוגל ארץ), מגרשי החניה ריקים ממכוניות. להערכתי, גם אם התיירות למצרים הייתה שוקקת חיים, לא הייתה הצדקה לבניית מסלול תעופה חדש וניתן היה להסתפק בבניית מסוף נוסעים סמוך לאחד משני המסלולים הצבאיים שבמקום.
שדה התעופה הצבאי ראס בנאס
שדה התעופה נמצא בגבול הדרומי מזרחי של מצרים לחופו של הים האדום וכ־100 ק"מ מצפון לגבול מצרים-סודן. מניתוח צילום אוויר/לוויין שצולם בתאריך 16.10.2018, עולה כי בשדה התעופה הצבאי בראס בנאס מתבצעות פעולות להרחבת התשתית בשדה. העבודות כוללות:
א. מסלול תעופה חדש באורך 3,600 מטר, המתווסף לשני המסלולים העתיקים (עוד מלפני מלחמת יום הכיפורים) באורך 2,950 מטר ו־2,750 מטר. להערכתי, המסלול הקצר הישן ישמש מסלול הסעה למסלול החדש הנבנה עתה, כך שאומנם מספר המסלולים לא גדל, אבל המסלול החדש ארוך יותר.
ב. 18 דירים חדשים וגדולים המתווספים ל־15 הדירים הקטנים הקיימים בשדה עוד קודם למלחמת יום הכיפורים. להערכתי, בסיום עבודות הבניה יוצאו הדירים הישנים משימוש.
ג. שני בונקרים גדולים לתחמושת (X 24 7 מטר).
ד. טרמינל נוסעים גדול שישמש את התעופה האזרחית.
נוסף על כך השדה רוחש פעולות בנייה שונות, וככל הנראה, המצוין לעיל אינו סוף פסוק. אין פעילות בנייה במתקנים הצבאיים הרבים הסובבים את השדה, כגון מחנות צבא יבשה, ומחסן לטילי קרקע אוויר.
על פי מקור גלוי בערבית, נציגי חיל ההנדסה המצרי פועלים עם המערכת האזרחית להקמת עשרה שדות תעופה משותפים לצבא ולמערכת האזרחית. מקור זה מציין כי שדה התעופה ראס בנאס נכלל במיזם. דיווח זה מסביר את הקמת מסוף הנוסעים ואפשר שהמסלול שהובחן בצילום האוויר הוא בניית תשתית למסלול המראה אזרחי שיתווסף על המסלול הצבאי. יודגש כי בחבל ארץ זה התיירות אינה מפותחת, ולמעט מספר מצומצם של כפרי נופש קטנים, אין באזור מתקני תיירות ששווה לסלול עבורם מסלול תעופה, נוסף על זה הקיים (אם באסואן הצבא והתיירות מסתפקים במסלול משותף – איני רואה את הצורך לסלול מסלול נוסף עבור התעופה האזרחית בראס בנאס).
שדה התעופה בראס בנאס הוא חלק ממרחב צבאי מצרי הכולל גם נמל וגם מחנה לכוחות יבשה (בגודל של חטיבה). מרחב צבאי זה נבנה לפני עשרות שנים במטרה להגן על גבולה הדרומי של מצרים ולאפשר לה פעילות צבאית בים האדום.
מזה כשנתיים הולך ונבנה בראס בנאס נמל גדול עבור הצי המצרי. נמל זה הינו בנוסף לנמל הקיים במקום מזה עשרות בשנים. אני סבור כי קיים קשר בין בניית הנמל החדש לבין הרחבת שדה התעופה.
סיכום
הפיתוח המואץ של שדות התעופה במצרים הוא חלק ממהלך מצרי גדול לבניית תשתית צבאית שמעלה את המוכנות המצרית למלחמה בכלל, ולמלחמה מול ישראל בפרט. ריכוז מרבית המשאבים בהרחבת שדות התעופה במרחב קהיר-תעלת סואץ-סיני מצביע כאלף עדים שמצרים אינה "לוקחת ברצינות" את האיומים האחרים כגון האיום האתיופי ואינה נערכת גם מול איומים מפני איראן או טורקיה.
בניית התשתית הצבאית האווירית בסיני היא רמיסה נוספת של שרידי הנספח הצבאי של הסכם השלום. הטענה כי תשתית זו נועדה למלחמה מול דאע"ש היא זריית חול בעיני הציבור. אפשר להילחם בדאע"ש גם משדות התעופה הצבאיים שממערב לתעלת סואץ. אין שום צורך לבנות דת"קים ומסלולי תעופה נוספים.
מיזם "שדות התעופה המשותפים" שהתחיל לפני כ־20 שנה, במתן אפשרות נחיתה למטוסים אזרחיים בשדות תעופה צבאיים, התפתח לאיטו בבניית מסופי נוסעים לתיירים ולטיסות פנים־אזרחיות. ברבות השנים החלו להיבנות אף מסלולים המראה חדשים עבור התעופה האזרחית.
שלושת שדות התעופה, רפידים, כותמיה וקהיר מערב, שהורחבו בשנים האחרונות במסגרת מיזם שדות התעופה המשותפים, עומדים שוממים מתנועת נוסעים אזרחית. בשדות אלו הושקע ממון רב בבניית מסופי נוסעים מהודרים ובסלילת מסלולי תעופה נוספים. יש המסבירים זאת בשלומיאליות מצרית שאינה יודעת לחזות את תנועת התיירות, ובונה סתם כך מיזמים שאין בהם ערך כלכלי. מנגד לתיאוריית השלומיאליות עומדת התיאוריה כי המצרים אינם כה טיפשים לחשוב כי רפידים תהפוך למרכז תיירות שוקק חיים, ולכן הסיבה העיקרית היא הרחבת התשתית הצבאית למלחמה. בניית המסופים, לפחות המסוף ברפידים, נועדה לסמא את עיני אלה הרואים בדאגה את השקעת המשאבים הרבים בפיתוח צבאי.
תהיה הכוונה של העוסקים בפיתוח התשתיות האזרחיות בשדות התעופה הצבאיים אשר תהיה, בפועל, מאז שנת 2013 נוספו לצבא מצרים לפחות 112 דת"קים, ושמונה מסלולי תעופה חדשים. כל מסלול המראה חדש, גם אם הוא נבנה במחשבה לסייע לתעופה האזרחית, משפר מאוד את יכולות הספיגה של שדות התעופה הצבאיים בעת מלחמה.
הערות
[1]. אל"מ אביעם סלע. יום עיון במכון פישר. 22.03.2013
[2]. ראו מאמר "זרוע ההגנה האווירית במצרים סקירה כללית וסיכום תוכניות רכש" מתאריך 06.06.2019 בקישור: http://www.dekelegypt.co.il./191103
[3]. "הכנת זירת הלחימה" הוא ביטוי צבאי מצרי שמשמעו כלל פעולות התשתית הדרושות לביצוע משימה צבאית.
[4]. כבר בשנת 2007 הוכשר מנחת מסוקים בבסיס צבאי בשארם א־שיח ומאז נראים בו מסוקים.
[5]. ריאיון עם האלוף (מיל') עמוס גלעד מיום 29.03.2019 https://www.idc.ac.il/he/research/ips/Documents/media/AmosGileadYediot.3.2019.PDF
[6]. הנתונים הם על פי הודעת רמטכ"ל צבא מצרים מיום 28.02.2018 אני סבור שבפועל הכוחות בסיני גדולים הרבה יותר.
[7]. דברי מר דיכטר ביום עיון "40 שנה להסכם השלום" שהתקיים ב־28.03.2019 באוניברסיטת בר אילן. ההקלטה שמורה בארכיון המחבר.
[8]. דקל, פיתוח מואץ של תשתיות צבאיות במצרים http://www.dekelegypt.co.il./be/vekk6x_n2x0
נספח א'
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
