Blog Layout
מצרים במצוקה. האם על מדינת ישראל לסייע לה?
ד"ר מיכאל ברונשטיין
15.07.2020
מבוא למאמרו של ד"ר ברונשטיין
מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון,[1] פירסם ב־17.06.2020 נייר עמדה של אלוף משנה (במיל') ד"ר ערן לרמן בנושא "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל",[2] שעיקרו ..."המשטר המצרי ניצב בעת האחרונה בפני שורה של אתגרים מן המעלה הראשונה. על ישראל, שיש לה אינטרס חיוני ביציבותה של הגדולה בשכנותיה, לסייע (מתוך מודעות למגבלות כוחה והשפעתה) בכל היבט אפשרי – בזירה המדינית (בארה"ב ומול האיחוד האירופי), בהיבטים ביטחוניים ובתחומי הרפואה והמים."..
במאמר מונה המחבר שורה של קשיים כלכליים במצרים הנובעים ממגפת הקורנה בעיקר, אך גם מאתגרים ביטחוניים מול אתיופיה, לוב טורקיה ודאע"ש בסיני. הוא מעלה חשש כי הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי יתקשה להתמודד עם הקשיים ולכן ממליץ בחום לתמוך ביציבותה של מצרים.
כל המעיין במחקריו של ד"ר לרמן מגלה עד מהרה כי הוא תומך ללא עוררין במשטרו של הנשיא סיסי, ללא כל קשר לקשיים הנוכחיים של המשטר. כך, למשל, במאמר שפורסם באפריל 2018, הוא כותב בין היתר ..." יציבותו של המשטר המצרי, ויכולתו להמשיך ולקדם יעדים כלכליים שאפתניים ומאבק צבאי ורעיוני בטרור, חשובה לישראל ולשכנותיה בים התיכון".[3]
בלהיטותו כי רבה לסייע למשטרו של הנשיא סיסי, מציע ד"ר לרמן גם את העצה השחוקה הבאה:..." ישראל יכולה לתרום משמעותית – מניסיונה הייחודי כמובילה בתחום זה בעולם – בכל הקשור לניהול מושכל של משק המים". ידוע כי מנהיגי ישראל לדורותיהם הציעו לסייע למצרים בתחומי החקלאות והמים, וההצעות נדחות שוב ושוב על ידי המצרים, שבוחרים להסתייע במדינות אחרות.[4] אני מציע לד"ר לרמן לבדוק מדוע מצרים דוחה שוב ושוב את הצעות הסיוע של ישראל. ייתכן שהוא יגלה כי הצעות אלו רק משפילות את מצרים ומערערות את היחסים השבריריים בין המדינות.
אני סבור שמצרים חווה קשיים כלכליים כבדים המצעידים אותה לקראת מצב של חדלות פירעון. מקור הקשיים אינו במגיפת הקורונה, אלא בביצוע שורה של מיזמים גרנדיוזיים ללא ביסוס כלכלי, כגון פרויקט "התעלה החדשה" והפניית עשרות מיליארדי דולרים - שאינם מוזכרים כלל במאמריו של הד"ר לרמן - להתעצמות צבאית חסרת פשר.[5]
המאמר שלהלן הוא תגובתו של ד"ר מיכאל ברונשטיין[6] למאמר המפריך את דברי לרמן על ידי תקיפת אופן הניתוח של ד"ר לרמן.
אלי דקל-דליצקי
14.07.2020
תגובה למאמר "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל
ד"ר מיכאל ברונשטיין. 13.07.2020
מאמרו של אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן השאיר אצלי סימני שאלה לא מעטים ולא קטנים. רובם נובעים לעניות דעתי מההצגה הלא-סיסטמאטית של הדברים, בניגוד למצופה מחוקר באקדמיה. נזכיר את הכלל הידוע: הצגת הנתונים יכולה להשכיל את הקורא, עלולה ליצור אצלו דעה מוטעית ועשויה להשאירו במצב מעורפל, כל זה בלי לשקר בעובדות לכשעצמן. המאמר מתחלק לשלושה חלקים: מצבה הכלכלי של מצרים, הבעיות הצבאיות (המוסוות במילה המכובסת "אתגרים") וההמלצות למדינת ישראל.
המצב הכלכלי של מצרים
הנתונים המובאים במאמר אינם מביאים את ההרכב הבסיסי של הכלכלה המצרית: הכנסות מצרים מיצוא סחורות ושירותים עומדות על כ־55 מיליארד דולר.[7] מתוך זה ההכנסות מתיירות[8] מהוות 20%, ומתעלת סואץ כ־10%. בנוסף לכך כ־25 מיליארד דולר מגיעים מכספי ההעברה, דהיינו מהכסף שמכניסים אזרחי מצרים העובדים מחוץ למדינה.
המאמר קובע כעובדה שהכנסות אלה ירדו בתקופה האחרונה בגלל מגפת הקורונה, אך יש להטיל ספק בדבר. ההכנסות מתיירות ירדו, בעיקר בגלל המצב הביטחוני במדינה בתקופת הנשיא הקודם מורסי ולא חזרה לרמה הקודמת. זאת, בניגוד לנתונים הרשמים של ממשלת מצרים. עצם העובדה ש"הממסד" הציג לפני הקורנה מצג שווא של "עסקים כרגיל" אומר הרבה ומן הדין היה להזכיר עובדה זו.
מיזם הפיתוח הגדול של "תעלת סואץ החדשה" כשל, וההכנסות מהתעלה קטנו בהשוואה להכנסות שקדמו לו. כל זה קרה, כמובן, עוד לפני הקורונה ודי אם נזכיר את הפיתוח של "הנתיב הצפוני"[9] כאלטרנטיבה למעבר בתעלת סואץ כיום.
לצד ההכנסות היורדות אל לנו לשכוח את ההוצאות העולות. ביניהם כאלה הנובעות מבניית "הבירה החדשה" והחזקת הצבא הגדל בקצב מדהים, אשר לכאורה אין לו היגיון. ושוב – לפי הנתונים המצריים הרשמיים לשנת 2015, ההוצאה לצבא עומדת על 4-5 מיליארד[10] דולר המהווים כ־8% מהתקציב השנתי סכום זה בלתי ריאלי בעליל. המכון הרוסי המתמחה במזרח התיכון[11] "תיקן" את הוצאות הביטחון במצרים ל־11.2 מיליארד דולר' ואין זה הבדל של מה בכך![12]
הבעיות הצבאיות במצרים
ידוע לנו שמצרים קונה מערכות נשק מתקדמות בכמויות גדולות וממדינות שונות.[13] העלות הכוללת של רכש זה מסתכמת בעשרות מיליארדי דולר. יש להניח כי רכש זה נעשה ב"הקפה", על חשבון תגליות הגז אשר נמצא במים הכלכליים של מצרים. הבעיה היא שמחירי הנפט והגז נמצאים בירידה מתמדת. הן משום שארה"ב שהייתה יבואנית אנרגיה, הפכה ליצואנית, הן משום שמתגלים שדות גז חדשים, מה שמגדיל את ההיצע וגורם לירידת מחירים. כל האמור לעיל אינו מבשר טובות לחוב החיצוני של מצרים המבוסס על שיעבוד ההכנסות העתידיות מהפקת גז בים התיכון. נשאלת השאלה מה הצפי למקרה של חדלון הפירעון (או בפשטות: פשיטת הרגל של המדינה).
טורקיה, בברית עם "לוב הטורקית", והשתלטה על המים הכלכליים של מצרים בנתיב בו מתוכנן לעבור צינור גז לייצוא משדות הגז של מצרים, יוון, קפריסין (היוונית) וישראל. הדבר נוגד את החוק הבינלאומי, אך הכוח גובר על החוק. היה צפוי שמצרים תיתן מענה צבאי-ימי לגזל הכלכלי ולסטירת הלחי לכבוד הלאומי. לשם כך היתה צפויה ברית בינה לבין יוון וישראל אך הדבר לא קרה במציאות. האם הצי המצרי מתכוון לתת "תגובת יחיד" לאיום הזה? האם הוא בנוי לכך? במאמר אין כל רמז לסוגייה זו.
המאמר מזכיר את הסכר אשר נבנה באתיופיה. על פניו הסכסוך כיום בין מצרים לאתיופיה נסוב על תקופת מילוי המאגר הצמוד אליו. מדובר בבעיה זמנית בלבד, שכן "מאגר נאצר" של סכר אסואן יכול לתת מענה לכל תקופת המילוי. הבעיה הגדולה של מצרים בתחום המים אינה הסכר! הבעיה שמצרים מפתחת עוד ועוד שטחי עיבוד חקלאיים חדשים, כאשר כבר כיום (לפני הסכר באתיופיה) היא ב"משיכת יתר" מהמוקצב לה בהסכמי חלוקת המים. זו דוגמה לתכנון חפוז ולניהול בזבזני, או אף גרוע מכך. בלי להבין את ה"מסגרת" הזאת, כלומר של יעילות המשטר, אין טעם לדבר על היחס אליו ועל האופציה לסייע לו.
מן המפורסמות הוא שצבא מצרים בזבזני עד מאוד. מיליארדים של דולרים (בלי להגזים) מושקעים במאגרי נשק ובמאגרי ותחמושת דלק תת-קרקעיים. זאת הוצאה מיותרת לחלוטין, אלא אם כן מדובר בהכנות יסודיות למלחמה כללית או מוגבלת. כאן עולה מיד השאלה של הפריסה של אותם אתרי התשתיות. גם אדם נטול השכלה צבאית מתקדמת יגיע עד מהרה למסקנה שמדובר בפעולה נגד ישראל. האתרים נבנים בסיני או בצמוד לתעלה, הרחק מזירות ההתמודדות האחרות. "מלחמת דאע"ש" בסיני יוצאת כמובן מהכלל הזה בהיבט הגיאוגרפי, אך היא אינה זקוקה למאגרים מסוג זה.
הצבא המצרי אינו רק צבא למימוש צורכי הביטחון של מצרים. עוד מימי הנשיא מובארכ החל הצבא לשמש זרוע לביצוע מיזמים שונים שאין כל קשר בינם לעשייה הצבאית. שלטונו של הנשיא סיסי העצים מאוד תופעה זו עד כי נוצר מצב ש"צבא מצרים הוא צבא שיש לו מדינה". הצבא המצרי כיום עוסק במיזמים, כגון הרחבת תעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה והקמת חממות ענק לגידול ירקות ליצוא. נושא מרכזי זה אינו מוזכר במאמרו של ד"ר לרמן. אני סבור שללא נושא זה קשה להבין את משטרו של הנשיא סיסי כיום.
ההמלצות למדינת ישראל
אחרי שעשינו "תיקונים" אלה, הפכה התמונה להרבה פחות "חדה". בהתאם לכך, ה"המלצה הפוליטית" של המחבר נעשית יותר בעייתית. כאן המקום לציין כי ההמלצה באה ללא ביסוס אמיתי, חוץ מהאמירה הכללית ש"האינטרס של ישראל הוא לחזק את סיסי". דווקא את ה"אינטרס" הזה היה צריך לבסס. הדבר מורכב ללא ספק ואיני מתיימר לתת עצות לממשלה כאשר אין לי נתוני רקע, כגון מה הצפי לתגובה של ארה"ב אם מצרים (תחת סיסי או תחת יורשו) תבטל את מגבלות הסכם השלום, אשר היא (ארה"ב) ערבה לו?
באין לי את היכולת לתת מענה לשאלת תגובת ארה"ב, אתמקד רק בנקודה האתית. נכון לעכשיו, ארה"ב ואירופה לוחצות על מצרים בעניין זכויות האדם. בלי להדגיש זאת במיוחד, אך במובלע הציע המאמר שישראל תפעל להחליש את הלחץ הזה. זה אינו ראוי בעיני, אך נותרה גם השאלה הצינית: מה יהיה עם הנימוק "שאנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון"? אכן היחידה, אך גם היא אינה מתרגשת מאנטי-דמוקרטיות של כל היתר, בערך כמו שבשנות ה-30 לא התרגשו מהפרות זכויות האדם (האדם היהודי) בגרמניה של היטלר. אולי הדוגמה קצת קיצונית, אך אין להתעלם מהשאלה העקרונית.
המאמר הציע שישראל תעודד השקעות מארה"ב, על מנת לתמוך בכלכלת מצרים. כל זה טוב ויפה, אך מדובר במדינה הנמצאת בסכנה של פשיטת רגל כלכלית, בגלל "היעילות היתירה" של המשטר (או בגלל הכוונה נסתרת למלחמה). במילים אחרות: ישראל תיתן למשקיעים עצה "טובה" לסכן את כספם! האם זה אתי? מה הייתם אומרים עם יועץ ההשקעות שלכם יציע להשקיע במסלול בעל סיכון גבוה רק משום שהדבר נוח לו? כמובן שאפשר להחזיק בגישה המקיאווליאנית של הפרדה בין הפוליטיקה והאתיקה, אך האם ראוי לנו לעשות כן?
סיכום
אחזור לתזה ההתחלתית. כל השאלות האלה לא היו עולות אילו המאמר היה נותן הצגה סיסטמאטית. ייתכן שאז גם היינו מקבלים תשובות רציניות, אך הצגת הדברים שיש לה רק חזות של סיסטמה (ההצגה ה"כאילו מדעית") - מערפלת את הנושאים החשובים שעל הפרק ומסכנת את הקורא בהסקת מסקנות בלתי מבוססות.
הערות
[1]. JISS
[2]. https://jiss.org.il/he/lerman-egypts-strategic-difficulties/
[3]. לרמן ערן, הסתיו המצרי? תקוות ודאגות בפתח הכהונה השניה של סיסי, 11.04.2018
https://jiss.org.il/he/lerman-egyptian-fall/
[4]. בשנים האחרונות מצרים מפתחת, באמצעות מומחים זרים, חממות ענק ובונה אין סוף מפעלים לטיהור ולהתפלת מים
[5]. ראו סדרת מאמרים שלי ושל אחרים בנושא בכלכלה והתעצמות צבא מצרים באתר http://www.dekelegypt.co.il./
[6]. מיכאל ברונשטיין הוא ד"ר למתמטיקה ועוסק שנים רבות גם בחקר היסטוריה. מיכאל ערך וכתב חלק ניכר מהספר "ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים", הוצאת שרידות 2017.
[7]. נכון לשנת 2018.
[8]. בשנת 2010, שהייתה שנת השיא בתיירות, נכנסו למצרים כ־15 מיליון תיירים וההכנסות עמדו על 12.5 מיליארד דולר. עקב הפלת מטוס התיירים הרוסי מעל סיני בשנת 2015 והפסקת התיירות מרוסיה וממדינות אחרות, צנחה ההכנסה ל־5.9 מיליארד דולר. כל הניסיונות להחזיר את היקף התיירות לקדמותו כשלו. בשנת המס 2017/2018 פרסם משרד התיירות המצרי כי למצרים נכנסו כ־10 מיליון תיירים וההכנסות הגיעו ל־7.6 מיליארד. שנה לאחר מכן פרסם משרד התיירות כי למצרים נכנסו 11.6 מיליון תיירים ההכנסות מתיירות הגיעו ל־12.6 מיליארד דולר. להערכתי, המסתמכת על מחקריו של חוקר מערכות התשתית אלי דקל, נתוני משרד התיירות מוגזמים ביותר.
[9]. נתיב סחר העובר בקוטב הצפוני ומייתר את הצורך במעבר בתעלת סואץ.
[10]. ד"ר יגיל הנקין, מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, 07.01.2018 https://jiss.org.il/he/henkin-egypt-military/
[11]. אתר החדשות הרוסי "ספוטניק" בשפה הערבית פרסם ב־19.06.2020 כי צבא מצרים הוא החזק ביותר מבין 15 צבאות במזרח התיכון ונמצא במקום ה־9 בעוצמתו מבין 138 מדינות בעולם.
https://arabic.sputniknews.com/infographics/202006191045771302
[12]. אתר אינטרנט המשווה עוצמות צבאיות בין מדינות בעולם קובע גם הוא כי התקציב הצבאי המצרי עומד על 11.2 מיליארד דולר. אתר זה קובע גם כי התקציב הצבאי של הצבא הטורקי עומד על 19 מיליארד דולר. להערכתי, התקציב של צבא מצרים עולה על 11.2 מיליארד דולר, שכן עוצמתו של הצבא המצרי עולה על זו של הטורקי והפער ביניהם לא נראה סביר. https://www.globalfirepower.com/countries-comparison.asp
[13]. נתון המייקר בצורה משמעותית את הוצאות התחזוקה
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
