Blog Layout
היערכות צבא מצרים להגנה על גבול מצרים - לוב
אלי דקל-דליצקי
10.09.2020
בחודשים האחרונים נשמעים בתקשורת קולות של צחצוח חרבות מצידה של מצרים המאיימת על "ממשלת ההסכמה הלאומית" - הפלג המערבי בלוב, בראשותו של פאיז א־סראג', שלא יעז לכבוש את הפלג המזרחי בלוב בראשותו של מפקד הצבא הלאומי של לוב, הפילדמרשל ח'ליפה חפתר הנתמך על ידי מצרים.
ב־20.06.2020 קיימה מצרים מפגן ראווה צבאי גדול בסידי בראני (כ־ 75 ק"מ ממזרח לגבול מצרים - לוב). במפגן, שאליו הוזמנה התקשורת, הוצגו כלי נשק מסוגים שונים והושמעו בו איומים מפורשים שמצרים לא תהסס להתערב צבאית בסכסוך הפנימי בלוב, אם הכוחות המערביים שמפקדתם בטריפולי יתקדמו ממזרח לסירט, כ־800 ק"מ ממערב לגבול מצרים - לוב בקו אוויר וכ־1,300 ק"מ ביבשה.
פניתי לידיד שלי, קצין פענוח בכיר לשעבר של צילומי אוויר וביקשתי את עזרתו. ידיד זה, החפץ להישאר בעילום שם, "יצא לשטח" לסקור באמצעות צילומי לוויין את הגייסות המצריים ולראות את מוכנותם לעימות. המאמר שלהלן מבוסס בעיקר על עבודתו, ואני מודה לו על עבודתו המקיפה. העבודה מבוססת על פענוח צילומים מתאריכים שונים שהאחרון שבהם בוצע ב־03.07.2020.
מתברר כי הכוחות המצריים ערוכים בשני דרגים: הדרג הקדמי, דיביזיה ממוכנת מופחתת ה"יושבת" בסולום, ממש בסמוך למעבר הגבול מצרים -לוב. הדרג השני נמצא בסידי בראני, כ־75 ק"מ מאחורי הדרג הראשון. בדרג השני ערוכה דיביזיית שריון מופחתת מספר 21. במאמר זה אעסוק רק בדיביזיה הממוכנת הערוכה באיזור סולום.
קצת היסטוריה על קצה המזלג: עד 1973 היתה לוב, בשליטתו של המנהיג הוותיק מועמר קאדפי, בת ברית האמיצה והנאמנה של מצרים הן במלחמת ששת הימים והן במלחמת יום הכיפורים. כניסת מצרים, לאחר המלחמה, לתהליך של הידברות עם ישראל, גרמה לקרע עמוק ביחסי שתי המדינות. קאדפי ראה את המשטר המצרי כבוגד בעניין הערבי וכאויב של לוב. הוא תיכנן מסע של "חצי מיליון" מתושבי לוב שיצעדו לעבר מצרים ויפילו את השליט הבוגד, סאדאת. קאדפי היה ידוע כ"משוגע עם קבלות" ומצרים החלה להיערך צבאית מול האוהב שהפך לאויב. נראה כי יסודות ההיערכות המצרית בגבול כיום, הונחו כבר אז.
עם הפלתו של קאדפי באוקטובר 2011, התפורר השלטון המרכזי והמוני העם בזזו את מחסני הנשק העצומים שצבר קאדפי והחלו לסחור בהם. לקוח גדול וחשוב של הבוזזים היה שלטון החמאס בעזה. חלק מעסקאות הרכש עם הבוזזים עברו במצרים בדרכם לעזה. חלק מהנשק החל לזלוג גם לידי גורמים איסלמיסטיים בתוך מצרים. גורמים אלו של האחים המוסלמים, שהודחו על־ידי הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי, מהווים אופוזיציה לוחמת נגד המשטר המצרי. מאז מתמודדת מצרים עם הברחות של נשק ומפגעים המגיעים מלוב ומצליחים לעיתים לפגע בתוך מצרים. תפקידו העיקרי של מערך ההגנה המצרי הערוך כיום בגבול לוב הוא להילחם נגד הברחות נשק והמסתננים מלוב.
מצרים, לא רק שנערכה להגנה מול המחבלים הזולגים משטח לוב לשטחה, היא אף "תפסה צד במאבק על השליטה בלוב. ותמכה בפילדמרשל ח'ליפה חפתר השולט בחלק המזרחי של לוב, במאבקו מול פאיז א־סראג' השולט כיום בחלק המערבי והנתמך בידי האחים המוסלמים, יריביו של הנשיא א־סיסי. נראה כי המעורבות של מצרים בסכסוך הפנימי היא עמוקה מאוד וכפי הנראה משתלמת כלכלית למצרים, בהעניקה סיוע צבאי עקיף, כגון אספקת נשק, תחמושת ויועצים. נראה לי שמבחינתה עדיף שהסכסוך יימשך ללא הכרעה, ימים רבים ככל האפשר. לאחרונה גייס פאיז א־סראג' את טורקיה לעזרתו וחתם איתה על הסכם חלוקת ה"מים הכלכליים" בים התיכון. הסכם זה מאיים על הפקת הנפט והגז המצרי בים התיכון. כניסת שחקן עוצמתי כמו טורקיה לזירה בלוב, יכולה להכריע בסכסוך בין הניצים בלוב. לכן מצרים נקטה בשורה של צעדי איום, שהיא לא תשלים עם הבסתו של הפילדמרשל ח'ליפה. היא הציבה אף קו אדום בעיר סירט, כ־800 ק"מ בקו אוויר וכ־1,300 ק"מ ביבשה, ממערב לגבול מצרים - לוב.
היערכות הדיביזיה
עוד מלפני 2007[1] הוקם באזור מעבר הגבול בסולום, מתחם מבוצר הכולל כמה עשרות מוצבים היקפיים בשיטת מוצבי "ההגה". שיטה זו זהה לביצורים שבנו המצרים בפתחת רפידים בסיני[2] לאחר הסכם השלום. מערך זה נועד לחסום את כביש החוף העובר לכל אורך המדינות השוכנות בצפון אפריקה. כביש החוף הוא עורק החיים של כל המדינות, ולאורכו מרוכזים הישובים העיקריים וערי הבירה של המדינות מאלג'יר במערב עד אלכסנדריה שבמצרים במזרח. המטרה הייתה הגנה מפני "מחאה אזרחית מאורגנת" (ללוב היו אמנם הרבה מאגרי נשק, אבל צבאה הממשי היה קטן וחלש ביחס לצבא המצרי הגדול). אני מתרשם כי מערך ביצורים זה אינו מתוחזק גם כיום, בימי המתיחות בין המדינות. לא נראה שצבא מצרים נערך להשמיש מערך זה או לתחזקו.
פרט למוצבים המוזנחים מאוד, הוקמו לאורך הגבול בין מצרים ללוב עד לסיווה, כ-150 ק"מ מדרום לסולום,[3] שורה של כ־50 נקודות תצפית, הכוללות בד"כ מגדל תצפית ו־2-3 מבני מגורים. נקודות התצפית מוקפות בד"כ בחומה ולעיתים רק בגדר עם סוללת עפר. יש לשער כי בכל מוצב כזה נמצא כוח בהיקף של כתה לפחות. בין מוצבי התצפית עוברת דרך שיתכן ומשמשת גם כציר פטרולים. נקודות התצפית נועדו להתריע ולהציג נוכחות אך לא מעבר לזה.
הדיביזיה ערוכה במחנות קבע מיושנים: (מעט מסגדים, מעט מאוד מתקני ספורט לחיילים. בכל חטיבה הוקם מעין מתנ"ס, המיועד כנראה לקצינים, הכולל כנראה ברכת שחיה מקורה. שתי החטיבות הממוכנות וחטיבת החת"ם ערוכות סביב מפקדת הדיביזיה בסולום. חטיבת השריון של הדיביזיה נמצאת בהיבאטה, כ־50 ק"מ מזרחית לשטח ההיערכות של הדיביזיה. החטיבה ערוכה שם להגנה היקפית שדה התעופה הצבאי שהורחב בשנים האחרונות ונוספו בו דת"קים.
לכל חטיבה ממוכנת ולחטיבת השריון יש מחסן תחמושת חטיבתי הכולל כ־12 בונקרים בגדלים שונים המשתרעים על שטח של כ־700 מ"ר. גם לחטיבת החת"ם יש מחסן תחמושת דומה. בכל חטיבה יש תחנת דלק לצריכה שוטפת, בקיבולת משוערת של כ־150 אלף ליטר. בנוסף, בסמוך למפקדת הדיביזיה ישנו בסיס דלק מרכזי ובו מכלי דלק תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של כ־מיליון וחצי ליטר. לא אותרו מחסני עתודת התחמושת של הדיביזיה.
התאמת מבנה ואמצעי הלחימה של הדיביזיה למשימת אבטחת הגבול
דיביזיה 33 היא דיביזיה מזרחית, ועיקר מערכות הנשק שלה הם מתוצרת ברית המועצות לשעבר או רוסיה וסין כיום.[4] המבנה של דיביזיה זו שונה מהמקובל בדיביזיות ממוכנות אחרות הערוכות בעורף מצרים. להלן עיקרי השינויים:
• חטיבה ממוכנת כוללת רק שני גדודים ממוכנים (על נגמ"שי טופז). במקום הגדוד הממוכן השלישי הוקם גדוד סיור הרכוב על ג'יפים. הדבר מאפשר גמישות רבה יותר בסיורים לאורך הגבול הארוך, (75 ק"מ) שהדיביזיה מופקדת על הגנתו.
• חטיבת השריון של הדיביזיה, ערוכה כאמור להגנה על שדה התעופה היבאטה. המרחק הגדול ואופי המשימה המוטלת על החטיבה, גורמת לכך שהדיביזיה מתפקדת רק באמצעות החטיבות הממוכנות והקשר שלה לחטיבת השריון נושא אופי מנהלתי בעיקרו.
• בסד"כ הדיביזיה המופיע במסדר הדיביזיוני מינואר 2020 בולטת היעדרותו של גדוד טילי נ"מ.[5] הדבר תמוה מאוד, עקב העובדה שמערך ההגנה האווירית הארצי, מזה שנים, אינו פרוס בגבול מצרים - לוב, והכוחות הערוכים בגזרה זו, צריכים להגן על עצמם מפני אפשרות של תקיפה מן האוויר. היעדר גדוד טילי נ"מ הוא עוד סימן לכך שמשימתה של הדיביזיה היא להילחם במבריחי נשק ובמחבלים, והיא אינה ערוכה למלחמה עם גייסות.
• בסד"כ הדיביזיה מופיע גדוד מוגבר בעל 6 פלוגות של נגמ"ש ITV. זהו כלי נ"ט אמריקאי, חדיש יחסית. הכלי הוא נגמ"ש M-113 שעליו מורכב משגר כפול של טילי נ"ט טאו. הימצאות כלי אמריקאי בדיביזיה שעיקרה הוא ציוד מזרחי מצביע על כך שהמצרים, בניגוד לדימוי שלהם אצל מספר חוקרים, אינם דוגמטיים והם בונים את יחידותיהם כנגזרת מהמשימות המוטלות עליהם.
סיכום
דיביזיה 33 הערוכה בגבול מצרים - לוב, היא דיביזיית בטחון שוטף שנבנתה במיוחד להגן על הגבול מצרים - לוב מפני זליגת נשק ומעבר מחבלים איסלמיסטיים. כוחות הדיביזיה עסוקים מאוד במיגון עצמי באמצעות חומות ארוכות המקיפות כמעט את כל מחנות הדיביזיה, כאשר לאורך החומות פזורים למעלה ממאה מגדלי שמירה. תופעה זו של "מיגון עצמי לדעת" מתרחשת לא רק באזורי גבול והיא אופיינית גם למחנות ומתקני קבע של הצבא הנמצאים בעומק מצרים. אני מעריך כי חל שינוי ביחס החם והאוהד של העם לצבא, וככל הנראה רבים במצרים רואים בצבא כיום גוף עוין. הצבא בתגובה מקיף עצמו בחומות ובמגדלי שמירה.
צחצוחי החרבות והאיומים שהשמיע נשיא מצרים כלפי הפלג המערבי בלוב, לפיהם מצרים תתערב צבאית בלוב אם כוחות הפלג המערבי יחצו את סירט בדרכם לבירת הפלג המזרחי בבנגזי, פסחו על דיביזיה 33.
הדיביזיה אינה נוקטת כל צעד המצביע על כוננות כל שהיא. הסימנים הבולטים לכך הם המוצבים המוזנחים מזה שנים, אי פריסת הנ"מ האורגני של הדיביזיה בעמדות הגנה, ובעיקר היעדר מוחלט של אימון החיילים לצעדי ספיגה כגון חפירת שוחות אישיות.
חוסר הכוננות הבולט של הדיביזיה מצביע להערכתי כי המלחמה לא עומדת עדיין בשער. מה עוד שהקו האדום שהציב נשיא מצרים רחוק למעלה מאלף קילומטר, כך שלמצרים יש מרחב גדול לאתראה. נראה כי גם אם מצרים תממש את איומיה ותיכנס עם צבאה ללוב, כדי לסייע לבן בריתה, הפילדמרשל ח'ליפה חפתר, היא תבצע זאת באמצעות כוחות אחרים הבנויים לקראת עימות צבאי עם כוחות סדירים ודיביזיה 33 תישאר במקומה.
נספח א – היערכות חטיבת השריון להגנה על שדה התעופה היבאטה
נספח ב' - מחסני התחמושת של חטיבת השריון בהיבאטה
נספח ג' – מסדר חטיבת השריון בהיבאטה
נספח ד – מחנה גדוד נ"ט ITV של דיביזיה ממוכנת 33
הערות
[1]. אין בידי צילומי אוויר לפני 2007, אך סביר להניח שמערך הביצורים הוקם כבר בימיו של סאדאת.
[2]. כבר בשנת 1970 זנחה מצרים של שיטת ההגנה הקווית ועברה לשיטת הרנה היקפית. פרטים על השיטה ראו בספרי "מודיעין תלוש מהקרקע".
[3]. לא בדקתי את הגזרה שמדרום לסיווה
[4]. בסד"כ המצרי יש כיום 2-3 דיביזיות מסוג זה. היתר הן דיביזיות מערביות המצוידות בעיקר בנשק מתוצרת ארה"ב.
[5]. בכול דיביזיה בצבא מצרים יש בסד"כ גם גדוד טילי נ"מ מסוג צ'פראל, או SA-6 או SA-3 משופר (צ'אפורה).
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
