מר אלעזר שטורם משוחח עם אלי דקל

כ"ג באדר א' ה'תשפ"ד 03.03.2024

סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.

פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים. 

סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע"

תמלול מעובד

שטורם: שלום לכם, אנחנו בערוץ טוב ואני שמח מאוד שאנחנו בערוץ טוב ושאתם איתנו וגם אלי דקל, איש המודיעין הבכיר המומחה, גם למצרים, אנו בערוץ טוב התלבטנו איך לקרוא לסדרה החדשה שאנחנו פותחים עכשיו. מחדלי המודיעין או הכשל המודיעיני. אני בחרתי בניגוד לדעתם -  מחדלי המודיעין - אז אני לא יכול להשתחרר מזה, אז אני אגיד מחדלי המודיעין. תדעו לכם שלסדרה קוראים הכשל המודיעיני, קורה שהמנחה לא מסכים לשם, קורה!

הנה עכשיו, שמע, אלי דקל. אתה מומחה, אני לא רוצה להשתמש במילה דגול, אגב חשבת פעם על סיכול האותיות בין גדול לבין דגול, אותן אותיות בדיוק, אז הנה עכשיו תחשוב על זה. אתה מומחה לענייני מצרים, אולי גדול המומחים הישראלים לענייני מצרים, וקיימנו סדרה, דומני בתשעה פרקים, על העוצמה האדירה של הצבא המצרי החדש, ועל האיום שלו עלינו ואני גם יודע שזה עורר הרבה הדים. אני גם רואה עוד ועוד פרסומים ששמך מתנוסס עליהם.

אבל אתה קודם כל איש מודיעין, ואתה בא מתוך המודיעין. ואתה מבין היטב את המודיעין, ואנחנו הולכים לדבר על המודיעין. לתדהמתי בחומרים שהכנת, מצאנו גם פרק הבא, נכנה אותו חיובי, כלומר ההצלחה הגדולה במלחמת ששת הימים. ובזה אנחנו נתחיל עכשיו.

ותזכרו גבירותיי ורבותיי אחרי הפרק, נקרא לזה שדן בהצלחה. דומי  שהפרקים אחרים יעסקו קצת לא בהצלחה, במחדלי המודיעין. זהו זה, יצאנו לדרכנו.

ידוע ומקובל שמלחמת ששת הימים, זו מלחמה עם ניצחונות פנטסטיים של חיל האוויר ניצח במלחמה. ואתה בא ואומר, מה אתה אומר?

דקל:  לא רק, בעדינות.

שטורם: דבר לא בעדינות!

דקל: אז הניצחון ביום בששת הימים מיוחס לחיל האוויר, הטיעון שלי שללא הכנה המודיעינית שהתמשכה על פני שנים לפני מלחמת ששת הימים, הניצחון הזה לא היה בא לעולם, זה הטיעון. ואני אסביר.

רק משפט [מוסגר] אחד, בדרך כלל פותחים בגנות וממשיכים ומסיימים בשבח. אנחנו הפעם נפתח בשבח אני מקווה שאולי נסיים גם בשבח, בסוף.

שטורם: בסוף, כמה פרקים מחכים לנו, תשעה, לא תשעה עשרה. אוקיי בסדר

דקל: מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה היחידה שאני מכיר שהמודיעין התכונן אליה בכל הבחינות. שאני אומר בכל הבחינות, זה לא רק ברמה הטקטית של הכנת הגייסות, ואימון הגייסות על פי מתארי האויב וכן הלאה, אלא המודיעין במטה הכללי. מרביתו עסק ב"הבה וננצח את אויב!" הוא עסק בזה במשך שנים, כלומר הוא הכין הפתעות לאויב, הכין מודיעין שיאפשר הכרעה מהירה של האויב, ואנחנו ראינו את זה במלחמה שהיא הסתיימה כידוע אחרי שישה ימים.

עכשיו למה אני מתכוון, הניצחון הגדול של חיל האוויר שמיוחס לחיל האוויר, היה נטרולו של חיל האוויר המצרי והשמדת המטוסים שבו למשך מספר ימים. הרעיון של מבצע מוקד היה, הבה ונפציץ את מסלולים, מטוסי האויב לא יכלו להמריא, והמטוסים שחנו לצד המסלולים אנחנו אחר כך נפגע בהם, כמו מטווח ברווזים. לאחר שחיל האוויר המצרי יושמד, תקל המלאכה על כיבוש סיני, ולמעשה הצבא המצרי יתמוטט, וזה לכאורה מה שקרה.

למה אני אומר לכאורה? משום שמה שעשה חיל האוויר שלנו היה בעל אורך ימים תאורטי של מספר ימים. פגעו במסלולים, כל אחד יודע שאת המסלולים אפשר לתקן אחרי מספר שעות במקרה הטוב, אחרי יום [במקרה הרע]. קצת זפת קצת מכבש והרי החור נסתם. מה נשאר אם ככה, השמדת המטוסים. מטוסים אפשר להביא, זה רק עניין של היכולות הפוליטיות של מצרים. למצרים היה מאיפה לקבל מאות מטוסים, מברית המועצות ומארצות ערב. ובאמת נתנו לה אחר כך [אחר המלחמה]. לכן המהלך הזה של פגיעה במטוסי חיל האוויר, ללא פגיעה בטייסים שהם העיקר, הייתה מחייבת מהלך קרקעי, ולזה אני מכוון את דברי.

במקביל לאיסוף המודיעיני השקדני של חיל האוויר על חיל האוויר המצרי, שבא דרך אגב תודות למבצעי מודיעין מסווגים, נושאים שאני תכף אדבר עליהם. במקביל נעשה צעד שהוכן שנים במטה הכללי של אגף המודיעין, וזה הגעה לעורפם של מערכי האויב בהפתעה, ולמוטט את המערך במהירות. מה הרעיון?  הרעיון הוא להילחם בקרקע במקום להילחם באויב.

שטורם: מה זאת אומרת? לא הבנתי את המשפט, מה זה נקרא להילחם בקרקע ולא באויב

דקל: האויב כשהוא נערך להגנה, הוא בדרך כלל עורך את כוחותיו במקומות שהוא סבור שמשם  אנחנו [יכולים] להגיע. החוכמה של אנשי המודיעין, שהשקיעו בזה שנים של עמל,  הייתה, אנחנו נעשה הפוך, אנחנו ניראה איפה הם ערוכים, ונחפש דרכים איך להגיע בדרכים שהוא, האויב, לא חשב שאנחנו נגיע דרכם. נגיע במהירות לעורף האויב ונמוטט אותו מאחור לקדימה.

ואנחנו עשינו את זה בכל החזיתות: בחזית המצרית, באזור ביר לחפן ואום קטף, אנחנו מצאנו נתיב בחולות של ואדי חרידין. אנחנו, זה המודיעין במטה הכללי. הנתיב [שמצאנו עובר] בדיונות העמוקות של ואדי חרידין. בנתיב תנועה שבו נעה האוגדה אברהם יופה והלכה ישר [ראו שקופית בסוף הראיון]. במקום להתמודד חזיתית עם המוקשים והגדרות [של מתחמי האויב המבוצרים] וכל הסיפור הזה, האוגדה הגיעה ישר לעורף המערך המצרי ומוטטה אותו מאחור.

שטורם: וזו הייתה האינפורמציה שאתם הבאתם?

דקל: כן, שעליה עמלנו שנים. שנים של עמל בכל הזירות למעט פיקוד מרכז [שם הפיקוד עשה את העבודה הזו]. במקביל [אנו פעלנו גם] ברמת הגולן. כל מי שמכיר אותה זה הצוק האיום הזה שמתנשא מעל הכנרת, ובכל הצירים [העולים מהכינרת לרמה] היו מבוצרים במוצבים, שעד היום  אפשר לבוא ולסייר ולראות איזה רמת ביצורים מיקוש ומכשול וכן הלאה [היה במוצבים הללו]. אנחנו עלינו לרמת הגולן בדרך לא דרך.

שטורם: מהי?

דקל: על ההרים מצאנו, נתיב באותם הרים.

שטורם: שלא היה ממוגן ולא שמור.

דקל: שאפשר לנו להגיע לרמה, למעלה במהירות, ומשם לקפל מאחור את המערך [הסורי] ולמוטט את מערך הגנה.

שטורם:  רק להבין את מה שאתה מספר, שזה וואו, לא ידעתי את זה כלומר אתם,

דקל: אנחנו יחד [עם מודיעין] פיקוד צפון, אבל לא משנה, המודיעין.

שטורם: בסדר, בסדר. בנתיב שאתם שמתם עליו את האצבע ואיש לא ידע אותו.

דקל: לא מדובר בנתיב שקיים בשטח, זה לא נתיב שמישהו נסע בו, זו [תגלית מודיעינית שסומנה על גבי צילומי אוויר]

שטורם: זה נתיב שצה"ל דוהר בו, נוסע בו, מטפס [באיטיות]. כן, כן נסחפתי, לרגע הייתי בסיני. הציר שצה"ל מטפס ועולה בו, [הסורים] לא מבחינים בו?

דקל: אין אויב שיפריע, מכיוון שהם לא סבורים שאותו מצוק ניתן בכלל לעלות עליו, [לכן] הם לא מיקשו, לא שמו מוצבים וכן הלאה.

אותו דבר חלקית, קרה גם בגזרת פיקוד מרכז, [זו תגלית שהתגלתה] על ידי המודיעין של פיקוד מרכז, גם מודיעין פיקוד מרכז הוא חלק מהמודיעין. בדרך לירושלים, אנחנו, המודיעין של פיקוד מרכז, באזור שנקרא חירבת קיקה אם אני לא טועה בשם, [המודיעין] מצא נתיב שעולה לגב ההר הירדני, ומאפשר לחסום את ציר התנועה העיקרי של הירדנים, מקבר נבי סמואל לירושלים. [הגעה שלו לציר גב ההר הירדני באזור חירבת קיקה אפשרה לצה"ל לסייע במיטוט מערך ההגנה הירדני. בנתיב שמצאו במודיעין פיקוד מרכז נעה פלוגת טנקים.] זה כל הסיפור.

שטורם: בוא ונסיים את הפרזנטציה הזו שלך. תסביר לי, אם כן מה אתה רוצה להגיד? אתה, אם הבנתי נכון, אתה אומר ככה ההישגים של חיל אוויר היו אחלה הישגים שבעולם, בלי המודיעין  הם לא היו יכולים לעשות, כי אנחנו איתרנו את כל האתרים.

דקל: אני רוצה להגיד שההישגים של חיל האויר [ללא מהלך קרקעי – אין להם שום ערך]. אם לא היינו עושים את המודיעין [על צירי התנועה בהפתעה], והיינו נזקקים להילחם כרגיל,

שטורם: פרונטלית.

דקל: כן, זה היה מתמוסס, [הם] היו מקבלים מטוסים ממקום [אחר]. חיל אוויר התוכנית שלו הפגם שלה היה, שהוא לא השמיד טייסים, כלומר הוא השמיד רק רכוש, והרכוש, בעיקר כמו מטוס, ניתן לייבא.

שטורם: ובכל זאת הניצחון הזה היה ככה שישה ימים.

דקל: כן, וזה לעומת עכשיו.

הניצחון הזה [היה מבוסס] הכנה של שנים. דרך אגב הניצחון הזה, היו עוד צירים שהכנו, אחד מהם היה מועמד לפרס ביטחון ישראל. מפקדי היה זה [שגילה את הציר], ציר אחר [שלא השתמשנו בו]. הגילוי של הציר, כן כל הקונספט היה איך אנחנו נעקוף אותם, איך אנחנו [ננצח במלחמה בקלילות]. אמנם בסוף [גילוי הציר] לא זכה בפרס ביטחון ישראל, אבל זה לא משנה, אני מדבר על הרעיון שזה היה מועמד רציני לפרס ביטחון ישראל. כל זה לא קורה לנו בשנים האחרונות.

שטורם:  נכון, אז נעצור פה ולו משום שגנבת לי שאלה, לא אני סתם צוחק, אני באמת רוצה עכשיו לעזוב את הנושא הזה, בסדר יש לך עוד מה להוסיף בעניין?

דקל: אני רוצה להשליך את זה לימינו, למלחמה.

שטורם: אז אני רוצה אני ניגש לימינו, לאו דווקא למלחמה האחרונה, אני רואה את זה כדבר כולל בשנים האחרונות. כבר מזמן אתה מצייר ציור, שהוא מה אני אגיד לך, עונה על כל מה שבור ועם הארץ בענייני צבא ומלחמות חושב, שבתחבולות תעשה לך מלחמה. אותה סיסמה מפורסמת שתלויה במודיעין, וכאן אתה מספר איך היא יושמה יפה מאוד, ובמובן הזה בחרנו אם כן, בבחירה נהדרת לפתוח איתה.

כי אני שואל שאלה קשה, כשאני התבוננתי בצבא שנלחם היום בעזה, אמרתי לעצמי שבדקות, בשעות הראשונות של האירועים, אמרתי, מעניין אותי אינטלקטואלית בתוך הכאוס, מה יהיו הצעדים הייחודיים שאנחנו נראה, יבואו מהעורף, יבואו מתחת לאדמה, יבואו מהים עם צוללות שעפות אחר כך באוויר, אני לא יודע מה. אתה זוכר את המכונית, פעם בסרט, של מי זה היה? הצרפתי סיטרואן שגם טסה באוויר? שרצו מין פטנטים כאלה ייחודיים. לדעת שלא הולכים בחזית מטר אחר מטר אלא איזושהי מחשבה, תחושה שלי. עובדה, שעדיין היום כשאנחנו מקליטים, ציר פילדלפי לא בידינו וכנראה גם לא יהיה בידינו.

דקל: למרות זה שהמלצתי בפניך, שבוע, יום אחרי המלחמה לכבוש אותו לפני כל דבר אחר. אני לא זוכר אם זה היה פה באולפן, או שזה היה בזום, אבל זה לא משנה היכן. זה הוקלט מוסרט ומופיע ביוטיוב.\

שטורם: אני חוזר ואומר שאלי דקל יום או יומיים, אני חושב שביום יום ראשון, כן יום ראשון הקלטנו אחרי [פתיחת המלחמה ב-07/10/2023] המלחמה שפרצה בשבת, עוד לא פרצה מלחמה, [אבל] אירועים היו. אלי בא ואמר רבותיי קודם כל ציר פילדלפי, לפני כל דבר אחר. ואני אוסיף ואומר שאילו אז היינו עושים, וזה לא עורמה כזו גדולה, אם היינו עושים [מתחילים את הפעולה בציר פילדלפי], אז המצרים היו נדהמים וסותמים את הפה, לא היה מעניין אותם בכלל בשלב ההוא. יפה, איפה איבדנו את זה?

דקל: אנחנו איבדנו את זה [את התחכום במלחמה] במלחמה הזו.

שטורם: רק במלחמה הזאת?  

דקל: לא, לא. אבל אנחנו מדברים על היסטוריה. במלחמה הזאתי זה היה ביתר שאת וביתר עוז. אני לא רואה שום תחכום. סיפרו לנו בהתחלה שהמפקדה [של החמאס] נמצאת [בבית החולים] בשיפא. הגענו לשיפא, ועד כמה שאני יודע, לא מצאנו מוצב פיקוד של צבא החמאס. מצאנו סימנים להמצאות צבא בשיפא, [אך] לא מצאנו את המרכזיות הטלפון הגדולות את השרתים. [כך] שאני בכלל מסופק אם הוא [יחיא סינואר-מפקד החמאס] ישב בשנים האחרונות שמה, וגם אם ישב אנחנו לא ידענו על כך, וכשהגענו הוא לא היה שמה. ואז התחלנו לומר, טוב בסדר הוא עבר לחאן יונס. נו, נו, נו, אנחנו מצאנו אותו? עכשיו מדברים שהוא ברפיח.

עכשיו זה לא רק מוצב הפיקוד העליון [של צבא החמאס] זה כל שרשרת את [הפיקוד של החמאס שאינה מוכרת לנו]  החמאס בנוי מחמש חטיבות, וכל חטיבה זה כאילו מעין אוגדה, אבל [זה] לא משנה. [בכל] החטיבות יש גדודים. כל יחידה כזאת עומדת עצמאית, ויכולה לפעול בלי קשר למרכז, למוח המרכזי. לכל חטיבה יש לה אספקה משלה וטילים משלה ותחמושת משלה וכן הלאה. ביזור הכוח, ולא מצאנו את זה. ואנחנו אנחנו מוצאים את זה [רק] תוך כדי לחימה שתופסים איזה אחמד, מסובבים לו את האוזן או לא משנה מה עושים לו, ואז הוא מזמר ואומר כאן ושמה יש מפקדה.

לא, אני לא רואה שום תחכום. דיברו הרבה, הרבה מאוד, כל המלחמה שאנחנו נמנע את הדלק, אז על ידי שנמנע את הדלק לא יגיע חשמל למפוחים, ולא יהיה חשמל במפוחים אז אלה שבמחילות [לא יהיה אויר לנשימה] זה היה הסיפור. רק לא שמנו לב שליד כל מנהרה יש מערכת סולרית ענקית, שנותנת את החשמל, או חלק מהחשמל.

שטורם: באמת כן? עד עכשיו לא ידעתי [את] זה.

דקל: כל עזה מלאה בזה. מערכת החשמל של [עזה] כל השנים מג'הג'את, עם [תחנת הכוח הישנה] ופעם אנחנו מרימים את השלטר [לאספקת חשמל משטח ישראל], ופעם אנחנו מורידים [את השלטר]. כל תושבי עזה ובמיוחד החמס [יודעים זאת]. על גגות עזה יש את העיר הסולרית הכי גדולה שאני מכיר, עיר שלכל תושב שיש לו כמה ארבעה מטרים [גג] עושה לו מערכת סולרית שתאפשר לו מעט חשמל מדי יום. על אחת כמה וכמה המנהרות. כך שכל התקווה שאם [נמנע את] הדלק לא יהיה חשמל למפוחים, ולא יהיה מפוחים לא יהיה אוויר.

שטורם: שטויות.

דקל: לא יודע אם זה שטויות, אבל זה לא הוכיח את עצמו, ולא לקחו [זאת] בחשבון. אפשר [היה] לעשות את זה [להרוס את מערכת החשמל הסולארית] עם נשק מתאים [כגון] "רסיק אוויר" מה שנקרא, ולגמור את כל המערכות הסולאריות האלה, אבל אני לא חושב שחשבו ככה.

שטורם: אדוני איש המדע, יש [לך] מושג מי החל את כל העניינים שעל הגגות הסולריים, על הגגות, אז אני אספר לך, דווקא לי יש מושג, כילד, שותף של אבי, אבי לא היה שותף לזה, אבל שותף של אבי היה הראשון, איך קוראים לו – מנפרד, יקה שהיה לו ג'יפ ויליס כזה, הוא זה שהתחיל עם עוד בחור פדרבוש [שמו], הם החלו תכננו ועשו את קולטי השמש הראשונים, והבית שלנו היה אז בבני ברק, היה הבית הראשון בבני ברק אחד היחידים בארץ, ששמו עליו קולטים ובאו אנשים לראות את הפלא, ויש מים חמים ולא מדליקים דוד. אנחנו התחלנו את זה. אתה מספר לי על העזתים שהם היום [שהם מייצרים חשמל סולארי] המלכים של כל זה.

דקל: עכשיו הדוגמה הזו של המפקדה בשיפא והחשמל. זה רק שאני לא רואה לכל אורך התקופה איזשהו תחכום. או נגיד ככה, מאמץ מודיעיני ממושך של שנים, של אנשים עובדים יום ולילה על איך אנחנו נדפוק את האויב אם תהיה מלחמה, ומשתמשים בזה. אותו דבר קרה גם בחיל האוויר. הם עמלו שנים להכיר את שדות התעופה ואיפה הם וכמה הם. כל זה נעשה באמצעות, שוב פעם, מבצעים מיוחדים. רובם עדיין עלומים, שאי אפשר לספר עליהם. כמו המבצעים של אהוד ברק, שהביא לו את תהילתו [וסלל את דרכו להיות ראש ממשלה].

אז פיתחנו יכולות מודיעיניות שכאלה, לדעת דברים שכאלה. זה מה שאפשר להגיד היום.

שטורם: זה הרבה מאוד מה שאמרת. תשמע אני שומע מדברך, אני אגלה מה עובר לי [בראש] על מה זה מתיישב. אני במלחמה  הזו, אתה כבר יודע [את] שיטתי, [אני ממתין] לאיזה [פטנט] עם ברק מיוחד, כזה מאחורי הקלעים. אמרתי לעצמי, אלעזר, למה יש לך ציפיות? הרי בסופו של דבר אני מדבר עם עצמי. אני ער מאוד לעובדה שמדינת ישראל איבדה יוזמנות. אנחנו לא יוזמים מאומה, כל הזמן עסוקים בלהגיב. שורפים לנו אנו מגיבים, תגובות שלא שוות שום דבר. אני אומר לעצמי אם אין מחשבה רעננה במודיעין, זה משליך על זה שגם לא יהיה שום דבר יזום, האם אני צודק?

דקל: אני לא יודע אם זו תופעה כללית במדינה, אני לא חוקר, לא [את] המדינה, וגם [אחרי] צה"ל אני לא עוקב. אבל אין לי ספק שאיבדנו את הברק בעיניים, את הרוח הזו של בוא ונמצא איזה קונץ. אני, בהיותי רס"ר או רב סמל, הגשתי מכתב לארבע, חמש דרגות מעלי, מישהו שברמה מקבילה לאלוף משנה, והייתי רב סמל, [היה לי איזשהו רעיון איך לשפר את [היכולות המודיעיניות] זה לא משנה אם [הרעיון שלי היה טוב]. אני מדבר על קבוצת אנשים שכל הזמן, רק חושבת, או [ליתר דיוק] לא כל הזמן – אבל הרבה מזמנה - הקדישה למחשבה כיצד תיראה המלחמה מחר, ולא על חושבת על דברים אחרים. את זה אני לא רואה.

דרך אגב, במלחמה הזו היה כן תחכום אחד, שאני חשבתי עליו בזמנו, וכן עשו אותו. [המדובר] בכיבוש  הראשוני של עזה, הם לא עשו חזיתית, כמו שעושים כל השוורים שהולכים עם הראש בקיר. אנחנו התחלנו מהים קיפלנו את זה מאחורה, זה סוג [של מחשבה] שגם אני חשבתי עליו בזמנו להציע.

שטורם: אוקי משהו משהו כן התרחש.

דקל: אבל כאן אני רוצה להגיד משהו, המלחמה הזו בששת הימים, הניצחון הזה הושג, בין היתר או בעיקר, הידע המודיעיני הושג:  א' בזה שמצאנו את הנתיבים וזה עבודה של פיענוח צילומי אוויר כל הענף הזה אז התפתח, ראש הענף שפיתח את זה, כלומר המפקד שלי, הפרופסור הנס לודויג שטרים.

שטורם: גרמני, ברור לפי השם.

דקל:  כן גרמני, הוא [היה] חלק מקבוצת ה"ייקים" שייסדה את קהילת המודיעין

שטורם:  וואלה.

דקל: כן, יש רשימה.

שטורם: אני חשבתי פרופסור בגרמניה.

דקל: לא, לא. כל מפקדי ענף אחד היו מהעדה "היקית". המייסד הגדול היה הפרופסור אברהם אדולף רייפנברג.

שטורם: אוקיי, שהם מה הוא?

דקל: היה פרופסור פדולוגיה, לקרקע. אני אומר שאלה מייסדי [הענף]. עכשיו מה שהם המציאו ופיתחו מאוד זה את יכולות האזנה. הבעיה היא שאחרי מלחמת ששת הימים, אנחנו ביהירות, סיפרנו לערבים על יכולות המודיעין שלנו, הבאנו בפני קבל עם ועולם את הקלטת שיחה בין נאצר לבין המלך חוסיין, כשהם מתאמים ביניהם מה נגיד בעולם,  כאן התחיל הכישלון של יום כיפור. אני אגיע ליום כיפור אני אספר [בהמשך]], אבל המצרים הבינו שלנו יש יכולות האזנה מופלאות, וחזרו לנהל את עצמם בשיטה של קדמונינו, רצים עם אופנועים עם מעטפות,

שטורם: שלא לומר עם יוני דואר אה גם יונות דואר.

דקל: יש סיפור על יוני צילום, אדבר על זה בפעם אחרת.

שטורם: אני אתלה שאלה בחלל, והשאלה תהיה, האם חזרו עוד הצלחות מסוג ההצלחות של ששת הימים בעתיד? בעתיד המלחמות או בעבר המלחמות על זה אנחנו נדבר בהמשך. תשאיר קצת דברים להמשך.

אלי דקל מומחה מודיעין, סגן אלוף במודיעין, אני מודה לאלי דקל מאוד, שבא לכאן לאולפן, לצורך הסדרה של מחדלי המודיעין. ואני מודה לכם שהייתם איתנו, תודה שלום.

נספחים: