Blog Layout
פיתוח מסדרון תעלת סואץ, תוכניות מול ביצוע
אלי דקל-דליצקי
25.11.2019. עדכון 12.09.2020
עיקרי המאמר
מאז מלחמת יום הכיפורים עומד נושא פיתוח מרחב תעלת סואץ במרכז העשייה של נשיאי מצרים. גם הנשיא עבד אל פתח א־סיסי, לאחר שתפס את השלטון במצרים, יצא בתוכנית פיתוח גרנדיוזית שעיקרה כריית תעלה נוספת לתעלה באורך של 35 ק"מ, שתאפשר את הגדלת מספר האוניות העוברות בתעלה, ותגדיל מאוד את ההכנסות ממנה. מלבד נתיב השיט הנוסף כוללת התוכנית של הנשיא סיסי גם הקמת שורת מיזמים של נמלים וערים חדשות לאורך התעלה, כל זאת במטרה להפוך את מרחב תעלת סואץ לאזור סחר בין־לאומי. מאמר זה סוקר את תוכניות הפיתוח ובוחן את ביצועם ומביע ספק רב אם מצרים אכן תעמוד ביעדים שהציבה לעצמה.
רקע היסטורי
מייד לאחר מלחמת יום הכיפורים, לאחר שצה"ל, בעקבות הסכמי ההפרדה, נסוג מגדת תעלת סואץ, החלו המצרים לתכנן את פיתוח אזור התעלה. התוכניות היו רחבות היקף: לא רק החזרת המצב לקדמותו אלא הפיכת אזור התעלה למרכז גדול לפיתוחה של מצרים. כבר בימיו של הנשיא סאדאת החלו המצרים להרחיב את התעלה מ־180 מטר ל־320 מטר. עבודות ההרחבה כללו גם את העמקת התעלה מ־14 מטר ל־24 מטר. מיזם זה הסתיים בשנת 1980. בתוכנית פורסם כי יש כוונה גם לכרות לפחות שלוש מנהרות מתחת לתעלה המורחבת. בפועל נכרתה רק מנהרה אחת בחלק הדרומי של התעלה – מול ציר המתלה.
הנשיא חוסני מובארכ, שירש את השלטון במצרים אחר הירצחו של הנשיא סאדאת, יצא בתוכנית מקיפה ל"פיתוח פרוזדור תעלת סואץ". תוכנית זו תוחמת את השטח המשתרע מפורט סעיד בצפון עד עין סח'נה בדרום (כ־40 קילומטר מדרום לסואץ) ומכריזה עליו כעל שטח פיתוח בעל עדיפות ראשונה שבו יחולו תנאים בירוקרטיים משופרים, ולממשל המרכזי תינתן יד חופשית יותר בהפקעות קרקעות לטובת המיזם. הרעיון המרכזי במיזם הוא ניצול נתיב השיט של תעלת סואץ לפיתוח סחר עולמי חופשי ממס. במסגרת התוכנית יוקמו נמלים מודרניים, הן בפורט סעיד והן בעין סח'נה, וסביבם יוקמו מפעלי תעשייה גדולים הנשענים על קו צינורות הנפט סומ"ד המזרים נפט גולמי ממסוף עין סח'נה שבמפרץ סואץ, לעבר מסוף סידי כריר שממערב לאלכסנדריה בים התיכון.
מובארכ, בשנות שלטונו הארוכות,[1] בנה נמל מכולות גדול בפורט פואד שממזרח לפורט סעיד. לנמל נכרתה הסתעפות מיוחדת מתעלת סואץ, כך שאוניות העוברות בתעלה יכולות להגיע ישירות לנמל. אל הנמל נסלל קו רכבת מיוחד המאפשר ניוד סחורות מהנמל לעבר מצרים. הפעלת מסילת ברזל זו התאפשרה לאחר בנייה מחדש (עקב הרחבת התעלה) של גשר פירדאן.
נוסף על נמל המטענים הגדול בפורט פואד, בנה מובארכ גם נמל מטענים קטן יותר בעין סח'נה. בחלקו הדרומי של הנמל הוקם מעגן למוצרי דלק. בקרבת הנמל החל להתפתח אזור תעשייה גדול הכולל בין היתר: מפעל סוכר, מפעל דשנים, מפעלי מלט ועוד.
"מגה" תוכניות פיתוח של מסדרון תעלת סואץ, של הנשיא א־סיסי – כללי
בראשית מרס 2016, יצא נשיא מצרים בתוכנית פיתוח שאפתנית בשם "מגה תוכניות פיתוח של מצרים".[2] אבן הראשה בתוכניות אלו היא פיתוח "מסדרון תעלת סואץ". התוכנית מבוססת על התוכניות שפרסמו בעבר הנשיאים חוסני מובארכ ומוחמד מורסי, אך נוספו עליה נדבכים משמעותיים נוספים. עיקריה של התוכנית הם:
• כריית "מעקף איסמעיליה" המכונה בתקשורת "תעלת סואץ החדשה" - זהו נתיב תנועה נוסף בתעלת סואץ באורך של 72 קילומטר שיאפשר תנועה דו־סטרית של אוניות. נתיב זה מתחיל באי אל-באלח שמדרום לקנטרה ומסתיים בדרומו של האגם המר הקטן. התנועה בצפון התעלה ובדרומה תישאר חד־סטרית. בניית המעקף מאפשרת את הרחבת נפח התנועה בתעלה. המצרים ציפו להגדיל את ההכנסות מהתעלה מ־5.3 מיליארד דולר בשנה ל־13.2 מיליארד דולר בשנת 2023.
• כריית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ.
• בניית נמל חדש לסחר בנפט ובמוצריו בסמוך לנמל המכולות בפורט פואד.
• הרחבת נמל הדשנים באדביה ונמל הנפט בעין סח'נה.
• בניית חווה מתועשת לגידול דגים בסיני, מצפון לקנטרה.
• הקמת עיר תעשייה למיליון נפש בפורט פואד: בניית מרכז תעשייתי גדול בקנטרה מערב; בניית "עמק הטכנולוגיה" בדרום מערב איסמעיליה.
• הקמת ערים חדשות למגורים: איסמעיליה מזרח (בסיני) וסואץ מערב.
• הרחבת אזור התעשייה הגדול בעין סח'נה במפעל התפלה גדול, ובמפעלים נוספים.
• סלילת כביש תעלה המזרחי פורט פואד – א־שט (סואץ - "מוצב המזח")
"מעקף איסמעליה" (תעלת סואץ החדשה)
תנועת האוניות בתעלת סואץ הייתה ביסודה תנועה חד־סטרית. כדי לקצר את משך זמן חציית התעלה ולהגדיל את נפח התנועה בה, נבנו עוד במאה הקודמת שני מעקפים שבהם תעלת סואץ מתפצלת לשתי תעלות. האחד הוא מעקף אל־באלח באורך 10 קילומטר (בקילומטרים 53–63), והאחר בתוך נתיב השיט העובר באגם המר הגדול באורך של מספר קילומטרים נוספים.
כאשר תפס עבד אל פתח א־סיסי את השלטון במצרים, הוא יצא במיזם שכונה "תעלת סואץ החדשה". מי שמעיין ב"אותיות הקטנות" של המיזם מגלה שאין מדובר בתעלת סואץ חדשה אלא רק בהוספת 35 קילומטר למעקף אל־באלח שקיים מקדמת דנא. ובנוסף המיזם כולל גם את הארכת נתיב לשייט העובר באגמים המרים, כך שיגיע גם הוא לאורך של 35 קילומטר. בסיומו של המיזם יאוחדו מעקף אל־באלח ומעקף האגמים וייווצר קטע באורך 80 קילומטר שבו השיט בתעלה הוא דו־סיטרי. מיזם כלכלי זה נועד להגביר את ההכנסות מתעלת סואץ מ־5.3 מיליארד דולר בשנה ליעד של 13.2 מיליארד דולר בשנת 2023.[3]
בפועל, ההכנסות מהתעלה לשנת 2018-2019 עמדו על 5.75 מיליארד דולר.[4] הפרשנות שלי לנתונים אלה היא שיש פיגור רב מאוד בתחזיות להגדלת ההכנסות. ספק רב מאוד אם הציפיות ממיזם זה יתגשמו. התחזית הקודרת שלי מבוססת על העובדה שכריית הנתיב הנוסף בתוך האגמים המרים לא בוצע וכן על ההנחה (שלא נבדקה בכלים מדעיים) כי נתיבי הסחר העולמי בתחום הנפט השתנו מאוד.
העבודות החלו בשנת 2014, והצבא נרתם לסייע בעבודות הכרייה. המיזם נחנך בקול תרועה רמה ב־6 באוגוסט 2015, אך אוניות החלו לשוט בשני הנתיבים רק זמן רב לאחר מכן. נכון לסוף שנת 2019 יש תנועה דו־סטרית רק לאורך 45 קילומטר. ביתר 120 הקילומטרים של תעלת סואץ, נותר השיט רק בנתיב אחד. כלומר, בעת תנועה בתעלה בכיוון אחד, האוניות השטות בכיוון האחר נאלצות להמתין. למרות טקס החנוכה בשנת 2015, גם כיום, חמש שנים לאחר החנוכה הרשמית, העבודות לבניית "מעקף איסמעיליה" טרם הסתיימו והמצרים ממשיכים עדיין לייצוב הגדות בקטע התעלה החדש.
בצד היתרון של הגדלת נפח התנועה וקיצור משך המעבר בתעלה, היה גם חיסרון גדול. התעלה החדשה ניתקה למעשה את קו מסילת הברזל ממצרים לסיני. ההסבר לכך הוא שבזרוע המערבית (הישנה) היה גשר מסילת ברזל (גשר פירדאן בקילומטר ה־68) והמתכננים של הזרוע החדשה (המזרחית) לא בנו גשר. לפיכך שנים מספר אין יותר תנועת רכבות בין סיני למצרים.
הדבר פוגע בפיתוח הכללי של סיני, ובמיוחד בנמל ובמסוף המכולות החדש בפורט פואד. המצרים תכננו כריית מנהרה באזור שמדרום לפורט סעיד שתשמש את הרכבת. נכון לפברואר 2020 לא הוחל בכריית מנהרה זו. לעומת זאת באוקטובר 2019 החלו המצרים להקים גשר רכבת מסתובב בפירדאן. הגשר מוקם על הזרוע החדשה של התעלה, בהמשכו של הרכבת המסתובב הקיים זה מכבר כל הזרוע המערבית (הישנה) של התעלה. העבודות הן בשלב הראשוני ולהערכתי הן תארכנה עוד שנה - שנתיים. העובדה שהמצרים בונים גשר מסתובב לרכבת מהווה סתימת הגולל לתוכניות שלהם לכרות מנהרה או מנהרות לרכבת.
כריית התעלה הנוספת גרמה למצרים נזקים עקיפים, והוצאות כספיות נוספות המעמידות בספק רב את התועלת הכלכלית מכריית התעלה החדשה. מבין הנזקים הישירים ניתן למנות את ניתוק קו מסילת הברזל לסיני למשך שנים, והעיר איסמעיליה החדשה השוממה. על העלויות הנוספות ניתן למנות את העלות הנוספת בכריית מנהרות איסמעיליה, ועל הצורך הצבאי להקים יחידות גישור נוספות כדי לגשר על מכשול המים הנוסף.
מכל האמור לעיל, נכון לעת הזו, ניתן לומר שבניגוד לתחזית של הגדלת ההכנסות מתעלת סואץ בכ-שמונה מיליארד דולר, הרי שבפועל ההכנסה הכוללת של מצרים מהתעלה לא גדלה ויתכן שאף ירדה ביחס למצב ששרר לפני כריית התעלה החדשה.
כריית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ
התוכנית המצרית הייתה לכרות חמש מנהרות למעבר כלי רכב ושתי מנהרות לרכבת. מתוכנית זו החלו המצרים בשנת 2015 לכרות שתי מנהרות לרכב בקילומטר ה־22 של התעלה מדרום לפורט סעיד. העבודות הסתיימו בראשית שנת 2020. בסמוך למנהרות אלה תוכננה מנהרה נוספת המיועדת למעבר רכבת. להערכתי המצרים הקפיאו תוכנית זו (ראו לעיל).
בסביבות הקילומטר ה־68 של התעלה, באזור שבו ניצב גשר הרכבת המושבת בפירדאן, תוכננה כריית מנהרה נוספת לרכבת. תוכנית זו בוטלה ובמקומה החלו המצרים באוקטובר 2019 לבנות במקום גשר רכבת מסתובב.
לא הרחק משם, בקילומטר ה־73 מצפון לאיסמעיליה נכרו שתי מנהרות למעבר כלי רכב. המנהרות נחנכו במאי 2019.
המנהרה השביעית נמצאת בדרום התעלה בקילומטר ה־141.2 סמוך מאוד למנהרת אחמד חילמי שנכרתה עוד בימי הנשיא סאדאת. העבודות החלו ב־2019, באפריל שנת 2020 חצתה מכונת הקידוח את התעלה והגיעה לסיני. ולהערכתי העבודות תימשכנה לפחות עוד שנתיים.
אין ספק כי מעבר ליתרונות הצבאיים שמעניקות המנהרות, הן תאפשרנה פיתוח מואץ של סיני שעד עתה היה חבל ארץ מוזנח, ולמעט נושא תיירות החופים, כמעט שלא זכה לפיתוח.
פרטים נוספים וניתוח המשמעויות הצבאיות והכלכליות ראו: "מנהרות חדשות בתעלת סואץ".[5]
בניית נמל חדש לסחר בנפט ובמוצריו בפורט פואד.
התוכנית כוללת הארכת תעלת הגישה לנמל המכולות ב־4.5 קילומטרים נוספים, כאשר על הגדה המזרחית של תעלת הגישה ייבנה נמל הנפט שבו יפרקו אוניות מכל ענקיות את מטען הנפט הגדול. התכולה תאוחסן בחוות מכלים גדולה שתיבנה הן בנמל והן בגדה המערבית של תעלת הגישה. הדלק בחוות המכלים ישווק לצרכנים שאין להם עניין בנפח העצום של אוניות המכל הגדולות וחפצים בדלקים שונים בכמויות קטנות יותר. במילים אחרות, הנמל ישמש, ככל הנראה, למסחר קמעוני במוצרי נפט. לצד הנמל מתוכננת הקמת עיר בת מיליון נפש ובה אזור תעשייה נרחב לתעשיות שונות בתחום האלקטרוניקה, הרכבת מכוניות ועוד.
לעת הזו המצרים עומדים לסיים את כריית תעלת הגישה ועוסקים כיום בעיקר בייצוב הגדות. במרץ 2020 הוחל בעבודות ראשוניות להקמת מספר מבנים באי שבגדה המערבית של הנמל. מלבד זאת, בגדה המזרחית של הנמל, טרם הוחל בעבודות בבניית הנמל והעיר בקרבתו. להערכתי, המכשול בקידום התוכנית נעוץ בהשבתת קו מסילת הברזל מאז שנת 2014. לפרטים נוספים על קו הרכבת המושבת, ראו לעיל.
הרחבת נמלים קיימים
כאמור, המצרים תכננו הוספת רציף לנמל הדשנים באדביה (מדרום לנמל סואץ), והוספת מעגן חדש לאוניות מכל בנמל הנפט בעין סח'נה. בנייתם של שני מיזמים אלה הסתיימה לאחרונה. לפרטים נוספים ראו: דקל, אלי "פיתוח עשרה נמלים - צבאיים ואזרחיים – במצרים".
הקמת חווה מתועשת לגידול דגים במלחה מצפון לקנטרה
המצרים, כחלק מהניסיון להתגבר על המחסור במוצרי מזון בסיסיים, מתכננים הקמה של שרשרת חוות מתועשות לגידול דגים באגמים הרדודים שלאורך החוף הצפוני של מצרים בין אל־עריש לאלכסנדריה, ביניהן, חווה לגידול דגים במלחה שבין קנטרה מזרח לבין פורט פואד.
העבודות להקמת המפעל החלו בינואר 2015, ועד עתה נבנו במקום לפחות 1,500 בריכות לדגים, רובן בגודל של 30X150 מטר. נכון לסוף שנת 2019, לא אותרו יתר מרכיבי החווה המתועשת. מפעל מעין זה אמור לכלול מפעל לייצור מזון דגים או מחסנים למזון דגים שייוצר במקום אחר, מתקני אריזה ושימור דגים, מגרשי חניה לרכב שישנע את הדגים לשווקים, משרדים ומתקנים לעובדים. במפעל יועסקו כ־5,000 עובדים שמתוכננים ל"ייצר" 10,000–15,000 טון דגים בשנה. כאמור לעיל, חווה מתועשת זו היא אחת משרשרת של כארבע חוות האמורות "לייצר" 50,000 טון דגים ושימורי דגים בשנה. המיזם הוא בשותפות עם קוריאנים וספרדים. העלות (הכוללת? של כל חווה בנפרד?) היא 1.7 מיליארד לירות מצריות (כ־95 מיליון דולר).
העובדה שמאז תחילת העבודות להקמת המפעל ועד היום, לא הוקם שום מבנה שרות לטפל בדגים, מצביעה להערכתי על האפשרות שחל קרע ביחסים עם המשקיעים מחו"ל והקמת המפעל הופסקה.
בניית שלוש ערי תעשייה
כאמור לעיל, המצרים מתכננים הקמתן של שלוש ערים טכנולוגיות: בפורט פואד עיר גדולה ובה אזור תעשייה נרחב ומגורים למיליון נפש; עיר תעשייה ממערב לקנטרה; "עמק הטכנולוגיה" (על משקל "עמק הסיליקון"?) ממערב לאיסמעיליה. נכון לסוף שנת 2020 לא הוחל בהקמת מיזמים אלו.
בניית ערים חדשות
כאמור, המצרים מתכננים בניית שתי ערים. האחת ממערב לעיר סואץ – טרם הוחל בבניינה. השנייה היא העיר איסמעיליה החדשה.
בנובמבר 2014 אישר הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי את הצו בדבר הקמתה של העיר החדשה איסמעיליה. העיר שוכנת בסיני, על שפת הגדה המזרחית של תעלת סואץ. ייחודה בכך שהיא תוכננה לאפשר מגורי אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
מאז שנת 2014 אכן נבנתה במקום העיר החדשה כמתוכנן, אבל העיר ריקה מתושבים. להערכתי, הסיבה היא קשיי התעבורה. עד ל־2016 ניתן היה לחצות את התעלה באזור זה רק באמצעות מעבורות. כשנוכח השלטון במצוקה, הוא בנה גשר צף אזרחי ששיפר את אפשרויות החצייה אבל תושבי מצרים לא הגיעו למקום והעיר נותרה בשיממונה. במאי 2019 נחנכו במקום סוף-סוף שתי מנהרות המאפשרות את חציית התעלה 7/24. ייתכן שצעד זה יביא סוף-סוף את המצרים לגור במקום, נכון לאוקטובר 2020 זה עוד לא קרה.
בניית תחנת כוח ומפעל התפלת מי ים בעין סח'נה
עוד לפני שנת 2005 פעלה בעין סח'נה תחנת כוח. בשנת 2010 (בתקופת הנשיא מובארכ) הוחל בבניית תחנת כוח נוספת בהספק של 57 Mw4. כאשר פורסמה התוכנית לפיתוח מסדרון תעלת סואץ, עמדה בניית תחנת הכוח בפני סיום. תוכנית הפיתוח החדשה כוללת גם הוספת מפעל התפלת מי ים לצד תחנת הכוח. מפעל ההתפלה מתוכנן לייצור של כ־55 מיליון מע"ק בשנה. הבנייה החלה בשנת 2017 ועתה והסתיימה בסוף 2020. יתכן שהמצרים נערכים להרחבת מפעל ההתפלה באגף נוסף.
סלילת כביש תעלה המזרחי פורט פואד – א־שט (סואץ - "מוצב המזח")
התוכנית היא להחליף את כביש התעלה הישן העובר לכל אורך הגדה המזרחית של התעלה בכביש מהיר בעל שני מסלולים בכל מסלול שני נתיבים. הכביש יאפשר חיבור נוח בין הערים: פורט פואד, קנטרה המזרחית, איסמעיליה המזרחית וסרפאום ("החווה הסינית"). המשכו של הכביש הוא ציר האוטוסטרדה: א־שט – ראס סודר – אבו רודיס – א־טור – שארם א־שיח, העובר לאורך הגדה המזרחית של מפרץ סואץ.
לעת הזו, הכביש נמצא בשלבי ביצוע מתקדמים. על הביצוע מופקד הצבא המצרי.
סיכום
פיתוח אזור מסדרון תעלת סואץ הוא אבן הראשה בתוכנית הרב־שנתית לפיתוח מצרים. המצרים ריכזו מאמץ והצליחו לבצע רק חלק מהליבה של תוכנית הפיתוח, שהיא כריית מעקף איסמעיליה וכריית חלק מהמנהרות. ממרבית התוכניות הסובבות את הליבה, שהן הנמל נפט הגדול בפורט פואד ושרשרת מפעלי התעשייה לכל אורך התעלה, כמעט לא בוצע מאומה. השינויים בדרכי הסחר העולמי בכל הקשור לשינוע נפט מהים האדום ומהמפרץ הפרסי לעבר אירופה, גרמו, להערכתי, לירידה יחסית בחשיבות תעלת סואץ. אני סבור כי הציפיות של מצרים להכפלה ואף יותר של ההכנסות מהתעלה, הן מוגזמות. העיכובים הרבים בפיתוח התעשייה הנלווית, גם הם אינם תורמים לשיפור ההכנסות. בסיכומו של דבר, לעת הזו, טרם הגיעה הישועה הכלכלית למצרים. להערכתי, המשאבים הגדולים והעדיפות שהממשל המצרי מקצה לטובת התחמשות ובניית תשתיות צבאיות, הם המכשול העיקרי לצמיחה הכלכלית במצרים.
סביר להניח כי האמור בסקירה זו מגיע או יגיע לידיעת העם המצרי שתלה תקוות כלכליות רבות בנשיאו הפעלתן והבזבזן [6]. איני יודע להעריך מה יעשה העם המצרי בעת שיסור חינו של נשיאם. מה שאני יודע הוא שהנשיא נערך לכך ברצינות. הן בהקמת יחידות מיוחדות לדיכוי הפגנות והן בהגדלה משמעותית של מערך הכליאה [7] של אלו שינסו להתקומם.
הערות
[1]. שלט במצרים בשנים 2011–1981.
[2]. 03.04.2016 http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us
[3]. פרסום של רשות תעלת סואץ 16.12.2015.
[4]. מצר אל יום 24.04.2020
[5]. דקל, אלי מאי 2020 http://www.dekelegypt.co.il./200507
[6]. כגון בניית המסגד הגדול בעולם, בניית שני ארמונות נשיאות חדשים, ועיר בירה גרנדיוזית שבנייתה משדשת וחלק מהמשקיעים כבר נטשו אותה
[7]. אלי דקל מאמרים: "בתי כלא לאסירים פוליטיים" http://www.dekelegypt.co.il./191130
ו"הרחבה משמעותית של בית הכלא האל מיניה"http://www.dekelegypt.co.il./191129
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
