Blog Layout
הסיפור העצוב של התיירות במצרים
אלי דקל-דליצקי
יוני 2019. עדכון יוני 2020
מבוא
בשנת 2015, לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא ב"מגה תוכניות לפיתוח מצרים". זוהי תוכנית גרנדיוזית המקיפה תחומים רבים, כגון פיתוח מרחב תעלת סואץ וכריית נתיב שיט נוסף לתעלה באורך 35 קילומטר ("מעקף איסמעליה"), כריית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה שתחליף את קהיר, פיתוח סיני ועבודות פיתוח רבות נוספות. עתה, שלוש שנים מפרסום התוכנית, "יצאתי לשטח"[1] לבדוק מה מתבצע ובאיזה קצב, ומהם המיזמים שטרם הוחל בביצועם. הבסיס לעבודתי הם צילומי הלוויין של Google Earth וכריית נתונים באינטרנט. יש לזכור כי לא כל החומר הגולמי העומד לרשותי הוא עדכני, ולכן יש להניח כי בהמשך תעודכנה הערכותיי ואולי אף תשתנינה מן היסוד.
הפרק שלהלן יעסוק בתיירות בסיני ובמצרים
רקע היסטורי
מצרים כערש התרבות של העולם העתיק, התברכה בשפע של אתרים היסטוריים ומונומנטים ייחודיים מהתקופה הפרעונית. אתרים היסטוריים אלה שימשו אבן שואבת לתיירים, שזרמו למצרים כדי לחזות באתרים, כגון הפירמידות, עמק המלכים בלוקסור והמקדשים באבו סימבל. שליטי מצרים לדורותיהם הכירו בערך הכלכלי של התיירות וניסו לפתחה. הפיתוח כוון בעיקר כדי לספק שירותי תיירות לעשירי תבל. במסגרת זו נבנו בתי מלון יוקרתיים וספינות לשיט תענוגות בנילוס לעבר אוצרותיה של מצרים במעלה הנילוס.
בשנת 1967, כשישראל כבשה את סיני, היא מצאה חבל ארץ שומם שרק גיאולוגים גילו בו עניין, בחיפושיהם אחר אוצרות טבע, כגון נפט, פחם ומנגן. ישראל היא זו שגילתה את החופים הקסומים של סיני והחלה לפתח בהם את נושא "תיירות השמש" והעולם שמתחת לפני המים במפרץ אילת. בעקבות הסכם השלום, מצרים חזרה לסיני ומצאה בה את ראשיתה של עיר תיירות בשארם א־שיח' (העיר אופירה), תיירות תרמילאים בנואיבה, בית מלון מפואר בטאבה, והתחלה של פיתוח הר סיני כאתר תיירות. המצרים הבינו את הפוטנציאל התיירותי של סיני והמשיכו לפתחו. ההצלחה המסחרית הביאה את המצרים להכרה כי את תיירות השמש והחופים אפשר לפתח גם באזורים אחרים של מצרים, ועד מהרה כל חופי מצרים, הן במפרץ סואץ והן לאורך הים התיכון, התמלאו מאות רבות של בתי מלון וכפרי נופש. בבניית מערך התיירות במצרים נטלו חלק חברות בין־לאומיות לתיירות, כגון הילטון.
בד בבד עם פתיחתה של מצרים לעולם המערבי, החלה במצרים תופעה של התחזקות הערכים השמרניים של העולם המוסלמי. האוכלוסייה המצרית השמרנית מעולם לא ראתה בעין יפה את ההתערטלות האירופית, השתייה לשוכרה ואורח החיים המתירני של עמי אירופה. פלגים אסלאמיים קיצונים החלו בשרשרת של פיגועים שנועדו להבריח את התיירות המתירנית ממצרים. כך, למשל, בשנת 1997 היה בלוקסור פיגוע גדול בתיירים ונהרגו בו 62 איש, ובשנת 2004 היה פיגוע במלון טאבה בסיני ובו נהרגו 34 איש, חלקם ישראלים. פיגועים אלה ואחרים, קטנים יותר, לא פגעו בצורה משמעותית בתיירות, וענף התיירות במצרים שגשג והפך לענף היצוא הגדול במצרים. שיא התיירות היה בשנת 2010 עת ההכנסות מענף זה הגיעו לכ־12.5 מיליארד דולר בשנה, והן היוו, בעת ההיא, כ־10% מהתל"ג של מצרים.
השפעת הטלטלה בארצות ערב על התיירות במצרים
בינואר 2011 החלה ה"טלטלה האזורית" במצרים (זו המכונה בטעות בשם "האביב הערבי") שבה יצא ההמון בארצות ערב לרחובות במטרה להפיל את השלטון. המהלך במצרים צלח ובפברואר 2011 הופל שלטונו הממושך של הנשיא חוסני מובראכ. מאז ועד יולי 2013 עת תפס הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי את השלטון, ידעה מצרים תהפוכות פוליטיות. בתקופה זו של חוסר יציבות הצטמצמה מאוד התיירות למצרים וירדה כמעט לכדי מחצית (מהכנסה של 12.5 מיליארד דולר לכ־6 מיליארד דולר לשנה).
עלייתו של הנשיא סיסי לשלטון ופעילותו הרבה מאוד, והמוגזמת לעיתים,[2] לפיתוחה של מצרים, עצרו את תהליך בריחת התיירים ממצרים ואף החלה התאוששות בענף. אני משער שהיחסים המתהדקים בין מצרים לרוסיה שיזם הנשיא סיסי[3] היו תרומה לפיתוח התיירות והמוני רוסים החלו לנהור למצרים כדי ליהנות מהשמש המצרית במחירים השווים לכל נפש.
שנות הטובה לא ארכו, ובאוקטובר 2015 הצליחו ארגוני החבלה האיסלמיסטיים להפיל מטוס תיירים שהיה בטיסה משדה התעופה בשארם א־שיח' לעבר סנט פטרבורג. פיגוע זה שגרם למותם של 224 נפש, גדע באחת את התיירות למצרים. רוסיה ובעקבותיה אייר פרנס (צרפת), לופטהנזה (גרמניה) ובריטניה השעו את כל הטיסות למצרים. התיירות במצרים ירדה לשפל הכנסות של 3.8 מיליארד דולר (כשליש בלבד לעומת שנת השיא, 2010).
האמור לעיל הוא בתחשיב כולל לתעשיית התיירות במצרים. להערכתי, המבוססת על מעקב בצילומי לוויין אחר מגרשי החניה בשדות התעופה ובמלונות, הפגיעה בסיני ובחופי הים האדום, הייתה אנושה עוד יותר. הדבר בא לידי ביטוי בהפסקת הבנייה של בתי מלון שבנייתם החלה לפני הפיגוע וסגירתם של בתי מלון ואתרי נופש. חשוב להדגיש כי התיירות היא מקור הפרנסה הכמעט יחיד של תושבי סיני. על מכה זו שניחתה על תושבי סיני, הנחיתה ישראל, כבר בשנת 2010, מכה נוספת בדמות החומה שבנתה לכל אורך הגבול בינה לבין מצרים. בניית החומה פגעה בנושא ההברחות (סמים, זונות ומבקשי עבודה). סעיף ההברחות היה ככל הנראה מקור ההכנסה השני בחשיבותו של תושבי סיני. אם לא די בזאת, מצרים, בהנהגתו של סיסי, החלה להילחם ברצינות נגד הברחות הנשק לרצועת עזה והברחת הסחורות במנהרות, ואלפי אנשים נוספים איבדו את מקור פרנסתם. מכל סיבות אלה אין תמה על ההתנגדות העזה של תושבי סיני למשטרו של סיסי. התנגדות זו מזינה ללא הפסקה את שרשרת הפיגועים נגד צבא מצרים. פיגועים אלה גולשים לעיתים גם לתוך מצרים ופוגעים קשה ברצון של תיירים לבלות חופשה בארץ זו.
המצב כיום
בינואר 2018 חידשה רוסיה את הטיסות למצרים וייתכן שגם מדינות אחרות הלכו בעקבותיה. על פי הפרסום הרשמי של משרד התיירות המצרי מיולי 2018 (ראו נספחים להלן), בשנת המס 2018/2017 (01.07.2017–30.07.2018) נכנסו למצרים כ־9 מיליון תיירים, וההכנסות מתיירות קפצו מ־3.8 מיליארד דולר ל־7.6 מיליארד דולר.
אני נוטה לפקפק[4] במידת הדיוק של נתונים אלה, וסבור שהנתונים המוצגים על ידי מצרים מוגזמים, בכוונה להציג מצג שווא של "עסקים כרגיל". הספקנות שלי מבוססת על מעקב אחר צילומי לוויין של מגרשי החניה בכמה שדות תעופה במלונות. להלן כמה דוגמאות:
א. שדה התעופה החדש Giza Sphinx International. השדה נבנה בשנת 2015 במיוחד לקידום התיירות לאתר המורשת העולמי "פירמידות גיזה". מאז תום עבודות הבנייה באוגוסט 2016, לא נראה אף מטוס על מסלוליו, ומגרשי החניה העצומים שלו שוממים כמעט לחלוטין (נכון לנובמבר 2019).
ב. בית המלון "טוליפ אלפירוז". בראשית שנת 2015 [5] החלו המצרים לבנות בסיני בית מלון גדול על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. ייחודו של מלון זה הוא התאמתו לנכים ולאנשים בעלי צרכים מיוחדים. במתחם הגדול (ראו צילומים להלן) נבנו ארבעה מגרשי חניה בתפוסה כוללת של 500 כלי רכב. עד נובמבר 2020 היו כל מגרשי החניה שוממים (למעט חמישה כלי רכב קטנים שנראו בצילום האחרון!).
ג. שדה התעופה הבין־לאומי ע'רדקה.[6] בשנת 2005 נראו על מסלוליו חמישה מטוסי נוסעים וקרוב ל־200 כלי רכב מסוגים שונים. בשנת 2016 התרוקנו מגרשי החניה כמעט כליל, ונותרו בשיממונם עד נובמבר 2018 שאז נראו בהם 29 כלי רכב. בצילום שבוצע לאחר מכן נראים כ־70 כלי רכב – רובם כלי רכב קטנים ומיניבוסים.
מעבר לדוגמאות שלעיל, בדקתי גם אתרים אחרים והתמונה המצטיירת לעיניי היא שאכן יש התעוררות בנושא התיירות, אבל אני מסופק מאוד אם התיירות כיום הגיעה אכן לכ־60% מתקופת השיא של שנת 2010. כך או כך, העיסוק בענף התיירות הוא עיסוק בענף לא יציב, הנתון להשפעה של גורמים רבים, והוא יכול לקרוס שוב כתוצאה מפיגוע של הגורמים האיסלמיסטיים במצרים. הצבא המצרי ושירותי הביטחון במצרים משקיעים כוחות רבים מאוד להילחם בתופעה, אך נראה לי שכל עוד מצרים לא תכניס את ידה עמוק לכיס, ותטפל טיפול שורש בבעיית האבטלה בסיני, לא תיפתר בעיית החמושים בסיני המפגעים שוב ושוב בצבא המצרי והמאיימים על התיירות בסיני.
נספח א' – פרישת בתי המלון וכפרי הנופש בדרום סיני
נספח ב' – פרישת בתי מלון וכפרי נופש בצפון סיני
נספח ג' – נתוני כניסות תיירים למצרים
נספח ד' – נתוני הכנסות מצרים מתיירות
נספח ה' – הדגמות קשיי ענף התיירות
הערות
[1] ה"יציאה לשטח" מבוצעת באמצעות סריקת צילומי לוויין. זוהי ,לדעתי, הדרך האמינה והזולה ביותר לבדיקה מסוג זה.
[2] בלהיטותו למיזמים ראוותניים, החל הנשיא א־סיסי לכרות בחופזה תעלה מקבילה לתעלת סואץ, ובד בבד כך חיסל את קו מסילת הברזל לסיני ולנמל הגדול בפורט פואד.
[3] יחסים אלה באים לידי ביטוי ברכש אמצעי לחימה רוסיים, והסכמות לבניית כור גרעיני.
[4] מדינה הטוענת בטיעוניה הרשמיים שההוצאה על צבאה הענק (מקום 9 – 10 בגודלו בצבאות תבל) היא 4.4 מיליארד דולר בלבד, היא מדינה לא אמינה בעליל.
[5] ההחלטה לבנות מלון בשנה זו תמוהה ומעידה ככל הנראה על אופטימיזם מופלג.
[6] שדה התעופה ע'רדקה, שוכן לחוף ים סוף כ־90 ק"מ דרומית מערבית לשארם א־שיח'. זהו שדה תעופה צבאי שהוכשר לשמש גם כשדה התעופה העיקרי לתיירות בים סוף.
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
