Blog Layout
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר
אלי דקל-דליצקי
המאמר פורסם במרץ 2018. עדכון חלקי 01.07.2020
הקדמה
במצרים קיים משק דלק מאוד מפותח הכולל שדות נפט וגז, כ-10 בתי זיקוק, רשת ענפה של צינורות להובלת נפט גולמי ותזקיקים, ומתקנים רבים מספור של אגירה וחלוקת דלק לצרכי היום יום של המשק המצרי. לצד המערכת האזרחית הפועלת במצרים בעת שגרה קיימת מערכת לאומית לאגירת דלק לשעת חרום. המערכת לשעת חרום מתבססת על המערכת הפועלת בשגרה ובנוסף הוקמו במצרים שרשרת של מאגרי דלק אסטרטגיים תת קרקעיים המיועדים לשימוש בעת חרום בלבד. מערכת הדלק האסטרטגית לשעת חרום היא נושא מאמר זה.
צבא מצרים מחזיק ומתפעל מערכת דלק עצמאית משלו. זו מערכת מסועפת של תחנות דלק צבאיות ביחידות ומאגרי דלק מרחביים. מאז הסכם השלום, צבא מצרים שוקד לפתח את מערכת הדלק הצבאית בסיני. פרטים על מערכת זו ראה מאמר "מערכת הדלק הצבאית בסיני"[1]. מערכת מאגרי הדלק האסטרטגיים, שחלקה נבנה גם בסיני, אמורה להשתלב באספקת הדלק לצבא בשעת חרום.
רקע היסטורי
עד לשנת 1972 לא היו במצרים מאגרי דלק אסטרטגיים תת־קרקעיים, למעט מאגר דלק תת־קרקעי בפנארה (על שפת האגם המר הגדול בתעלת סואץ). המאגר בפנארה נבנה עי־ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה, והוא שימש את המצרים כמאגר הדלק המרכזי של צבאם בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1972, כחלק מההכנות המצריות למלחמת יום הכיפורים, הוציא נשיא מצרים אנואר א- סאדאת, צו נשיאותי מיוחד המורה על הקמה מהירה של 10 אתרים לאחסון דלק לשעת חרום ברחבי מצרים. הקיבולת הכללית המשוערת של מאגרי הדלק, שנבנו בהוראת סאדאת הגיע ל-900 מיליון ליטר דלק, ויחד עם המאגר הבריטי בפנארה עמדו לרשות המצרים ערב מלחמת יום הכיפורים כמיליארד ליטר דלק במאגרי דלק תת-קרקעיים (מספר דוגמאות ממערכת מצבורי הדלק האסטרטגיים שהקים סאדאת – ראו מספח ב') .
בניית תשתית דלק אסטרטגית לשעת חרום עד לשנת 2010
מאז מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שוקדת מצרים לפתח את צבאה ואת מוכנותה למלחמה נוספת. הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם ביו המדינות בשנת 1979, לא גרם למצרים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי, והיא ממשיכה להקדיש משאבים רבים מאוד לפיתוח ולשכלול צבאה.
מאז מלחמת יום הכיפורים ועד לשנת 2007 נבנו בגדה המערבית של תעלת סואץ 3 אתרי אחסון דלק גדולים תת־קרקעיים, במתכונת אתרי הדלק האסטרטגיים שהוקמו במסגרת ההכנות למלחמת יום הכיפורים. להלן הפרוט:
א. אתר אחסון בקיבולת משוערת של כ־50 מיליון ליטר בתל אל כביר. הערכתי שהוא נועד לשמש בעיקר את הארמיה השנייה הערוכה בגזרה זו.
ב. אתר אכסון בקיבולת משוערת של כ־50 מיליון ליטר בג'פרא. אתר זה זהה לאתר בתל אל כביר ולהערכתי הוא נועד לשמש בעיקר את ארמיה 3 הערוכה בגזרה זו.
ג. אתר אחסון בקיבולת משוערת של כ־100 מיליון ליטר בעג'רוד (אזור סואץ). באתר זה יש מכלי דלק מרובעים תת־קרקעיים. צורת הבנייה מזכירה מאוד את מאגרי הדלק התת־קרקעיים באזור פנארה שהוקמו במלחמת העולם השנייה, ואשר פורקו בשנת 2014. איני יודע מתי הוקם מאגר זה אך אין ספק שנבנה לפני שנת 2004. אם מאגר זה נבנה בידי הבריטים, ייתכן שכיום הוא אינו שמיש עוד. .
סה"כ מאז מלחמת יום הכיפורים ועד לשנת 2007 נבנו באזור התעלה מאגרי דלק בקיבולת כוללת של כ־200 מיליון ליטר דלק.
פרטים נוספים על מאגרי הדלק שנבנו בחזית התעלה, בין השנים 1974-2007 ראו נספח ג' להלן.
בין השנים 2007-2010 נבנה בסיני מאגר דלק אסטרטגי נוסף בקיבולת משוערת של 25 מיליון ליטר. המאגר נבנה כ־11 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ, באזור סרפאום. עם בניית המאגר הוכפל למעשה כושר אגירת הדלק לצרכים צבאיים בסיני[2].
מאגר זה נבנה ככל הנראה כחלק ממהלך מצרי להכפלת התשתית הלוגיסטית בסיני. יודגש, כי בסיני יש שפע של מאגרי דלק אזרחיים – רובם משמשים את תעשיית הפקת הנפט שבדרום סיני (שדות הנפט ראס סודר, אבו רודיס, בלעים).
ה"בום הגדול" – בניית מאגרי דלק תת־קרקעיים מאז שנת 2015
מראשית שנת 2015 מתבצעת במצרים בנייה במקביל של 4 אתרי אחסון גדולים תת־קרקעיים לדלק. הראשון והמעניין מכולם הוא מאגר הדלק, שנבנה בסיני. המאגר ממוקם בכוברי שמדרום לציר המתלה כ־2 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ וכ־11 ק"מ צפונית מזרחית לבתי בזיקוק בסואץ (שבהם יש כמובן מכלי דלק לרוב). בנייתו של המתקן החלה לאחר פברואר 2015 ובנייתו הסתיימה בשנת 2017. באתר יש 12 מכלים בקוטר של כ־40 מטר ובקיבולת משוערת של 10 מיליון ליטר למיכל. סה"כ הקיבולת המשוערת באתר מגיעה ל־120 מיליון ליטר.
בד בבד עם בניית המאגר בסיני נבנו ממערב לתעלת סואץ עוד 3 אתרים כדלקמן:
• בכתמיה, 75 ק"מ ממערב למאגר כוברי, על הדרך שבין קהיר לסואץ – נבנה מאגר זהה לזה שבכוברי, בקיבולת משוערת של 120 מיליון ליטר
• באיסמעיליה, נבנה מאגר קטן יותר בקיבולת משוערת של 60 מיליון ליטר.
• בספאג'ה, כ-110 ק"מ דרומית מערבית לשארם א-שיח, על הגדה המערבית של ים סוף – נבנה מאגר זהה לזה שבכוברי, בקיבולת משוערת של 120 מיליון ליטר. יוזכר כי בספאג'ה קיים מאגר דלק, שבנה סאדאת כהכנה למלחמת יום הכיפורים בקיבולת משוערת של 60 מיליון ליטר
פרטים נוספים על המאגרים ראו להלן – נספח ד'
סה"כ בשנים 2015-2017 בונה מצרים מאגרי דלק תת קרקעיים בקיבולת כוללת של כ־420 מיליון ליטר דלק. בניה זו משלשת את מאגרי הדלק, שנבנו במצרים לאחר הסכם השלום. יודגש כי במקביל לבניית המאגרים התת־קרקעיים נבנות במצרים חוות מכלי דלק על־קרקעיים, הן בבתי הזיקוק והן כמתקני חלוקה אזוריים של דלק לצרכים אזרחיים – ראה להלן דוגמה של מתקן אגירת הדלק התת קרקעי בכותמיה, שבד בבד עם בנייתו נבנו לצידו 2 חוות אגירת דלק של חברות מסחריות. פרטים נוספים – ראו נספח ד'.
סיכום
למצרים יש משק דלק מפותח מאוד הכולל שדות נפט וגז, בתי זיקוק ומתקני אגירה ואחסון דלק גדולים מאוד. בניית מאגרי דלק תת־קרקעיים אינה צורך של המשק המצרי, ולהערכתי נועדה לשמש אותו לשעת חרום בלבד.
העובדה שמאז 1973 (מלחמת יום הכיפורים) בונה מצרים את מרבית מאגרי דלק תת־קרקעיים בחזית התעלה ובסיני מעידה כמאה עדים על כך, שייעודם העיקרי של מאגרים אלה הוא לשמש את צבא מצרים ליום סגריר בעת שהוא יידרש להילחם מול ישראל. המאגר, שנבנה בים סוף בספאג'ה, נועד, להערכתי, להשתלב במערך הצבאי שמצרים בונה להגנה על נתיב השייט בתעלת סואץ ובים האדום.
בשנתיים האחרונות עוסקת מצרים בקדחתנות בהרחבת שדות התעופה הצבאיים בסיני ובמרחב תעלת סואץ - קהיר. סביר להניח כי יש קשר בין בניית מאגרי הדלק לבין הרחבת שדות התעופה במרחב זה.
העובדה שבשנתיים האחרונות עמלה מצרים לשלש את מאגרי הדלק האסטרטגיים בחזית סיני והתעלה, אך במקביל אינה פועלת לבניית מאגרי דלק אסטרטגיים ביתר רחבי מצרים, מצביעה, לדעתי, על כך, שמצרים רואה את המלחמה בישראל כאפשרות ריאלית, ולעומת זאת היא אינה מתכוננת "ברצינות" למלחמה אפשרית מול "אויבים" כגון; איראן, אתיופיה, סודן ולוב.
הערות
[1]. מתוך סקירה זו צורפה למאמר הטבלה המסכמת את מאגרי הדלק הצבאי בצפון סיני – ראו נספח א'.
[2]. ראו נספח א'
נספח א' - מאגרי דלק צבאיים בצפון סיני
נספח ב' - דוגמאות למאגרי דלק אסטרטגיים שהוקמו במסגרת ההכנות למלחמת יום הכיפורים
נספח ג' - דוגמא למאגר דלק אסטרטגיים שנבנה בחזית התעלה בין השנים 1974-2007
נספח ד' - מאגרי דלק אסטרטגיים שנבנו לאחר שנת 2015
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
